חיים של צבירת זכות טובה והנאה ממנה בהכרת תודה

כל אדם חי מתוך תקווה לזכות טובה. אתה מקווה להיות בריא, מקווה שעבודתך תצלח, ומייחל לשלום ולאושר לך ולמשפחתך.

הייחול לזכות טובה הוא כמיהה טבעית לאושר, וגם מעשה חשוב של אמונה דתית.

אך זכות טובה אינה מתהווה מתוך ייחול בלבד. כשם שאפשר לקטוף פרי רק אחרי שזורעים זרעים ומטפחים אותם בקפידה, כך אפשר ליהנות מפרי הזכות רק כשצוברים אותה בלב טוב ובמעשה ישר.

ייחול לזכות הוא תקווה, צבירתה היא תרגול, וההנאה ממנה היא פרי התנאים הללו.

זכות שנצברה כך פוגשת תנאים טובים ומובילה לאושר בחייך.

אך יש כאן עוד דבר שראוי לשקול.

גם כשאנשים נהנים מאותה זכות, האושר שכל אחד חש בקבלתה שונה.

יש מי שיש לו הרבה ואינו שבע רצון, ויש מי שיש לו מעט וחי באושר ובהכרת תודה. גם באותן נסיבות, אחד רואה תחילה את החסר, ואחר מגלה את יקרת מה שכבר ניתן לו.

בסופו של דבר, האושר אינו תלוי רק בכמות הזכות שקיבלת. הוא תלוי גם בלב שבו אתה מקבל אותה וחי איתה.

צבירת זכות היא יצירת תנאים טובים, והכרת תודה ושביעות רצון הן טיפוח הזכות הזאת לאושר אמיתי.

לכן ייחל לזכות טובה, אך אל תזניח את צבירתה; היהנה מן הזכות, אך אל תאבד את הלב המכיר תודה.

זכות נצברת במעשה, והאושר נחווה בלב.

צבור זכות בלב טוב, טפח אותה באורח חיים ישר, והיהנה מן האושר בלב מכיר תודה.

זהו אורח חיים חכם, שבו אתה מטפח יחד זכות ואושר לפי תורת הסיבות והתנאים של הבודהיזם.