להאיר את הרגע הראשון שבו מתחילה האפליה

התעוררות האמונה מסבירה שהבורות הבסיסית מתגלגלת לשלושת ההיבטים העדינים וששת ההיבטים הגסים. בורות בסיסית היא הכישלון השורשי לדעת את הטבע האמיתי של כזו. כאשר מחשבה אחת נעה לראשונה בתוך אותו חוסר ידיעה, מתעורר ההיבט העדין של פעילות קארמה; ממנו יוצאים הסובייקט המתבונן והאובייקט הנצפה.

תנועות אלו עדינות עד כדי כך שאנו כמעט ולא מבחינים בהן בחיים הרגילים. אולם ברגע שמופיעים צופה וחפץ נצפה, מתקבצים סביבם פסקי דין של אהבה וסלידה. השיפוט נמשך, האחיזה תופסת אחיזה, שמות נכפים, הפעולה באה בעקבותיה, והסבל מתפתח מההתחייבות לפעולות אלו. כך מתגלגלים שלושת ההיבטים העדינים לשישה הגסים.

דמיינו פיר צר של אור שמש שנכנס לחדר אפלולי. בהתחלה רק גרגר אבק אחד זז. ואז תשומת הלב מתפצלת, צל על הקיר טועה כדבר עצמו, ולכל צורה חופפת משמעויות. החדר נראה מהר מאוד מסובך. המרדף אחרי הצללים המסובכים לבדו מקשה לראות את התנועה הראשונה.

התרגול מתחיל בתיקון דיבור ופעולה גסים, אבל זה לא נעצר שם. לפני שמסתכלים רק החוצה ושואלים מה גורם לנו לסבול, התבונן כיצד המוח יוצר אובייקט, נותן לו שם ותופס אותו. להאיר את הרגע הקצר לפני לייק ולא אוהב להקשיח לשיפוט.

זה לא אומר להכריח את המחשבה להיעלם או לסרב לראות שום דבר. המשמעות היא לדעת בבירור את התהליך שבו מחשבה מתעוררת ופוגשת אובייקט. כאשר התנועה הראשונה ידועה לאור המודעות, יש מקום לא להמשיך לבנות עליה אפליה והיקשרות.

כאשר מתעוררת מצוקה היום, אל תאשימו רק את התוצאה הסופית. עקבו אחר זרם התודעה לאחור: מפעולה למתן שמות, ממתן שמות לתפיסה, מאחיזה לשיפוט, ומשיפוט לרגע הראשון שבו מתחלקים המתבוננים והמתבוננים. כאשר אותה תנועה ראשונה מוארת, סבל גס מאבד את כוחו והדממה המקורית נראית לעין.