הענווה שלא חושב שהיא יודעת הכל היא תחילתה של החוכמה

ישנו סיפור שבו הבודהא לימד דרך דמות העלים בידו ועלים ביער. ההוראה שנתן הייתה כמו העלים שבידו, ואילו מה שהוא התעורר וידע היה עצום כמו העלים ביער.

אנחנו בקלות חושבים שאנחנו יודעים אחרי שלמדנו כמה שורות של כתבי קודש או שראינו רק חלק ממישהו. אולם מוחו וחייו של אדם, הרקע ותנאיו, רחבים כמו יער וקשה להכיר לחלוטין.

כשקשה אפילו להכיר את עצמי במלואו, אם אני מסיק שאני מכיר אדם אחר לגמרי, השיפוט שלי הופך לגס ומערכות יחסים נחסמות. החוכמה מתחילה לא מהתעקשות שאני יודע הרבה, אלא מהענווה שבידיעה שהרבה עדיין לא ידוע.

היום, אל תסיק מסקנות קלות לגבי אנשים או תורות. הביטו בהם במוח רחב וזהיר, כאילו עומדים מול יער.