הכרת החולשות שלך היא תחילתו של תרגול
לכל אדם יש חוזקות וחולשות. עם זאת, בדרך כלל אנו מנסים לא לראות את החולשות של עצמנו, בעוד אנו מבחינים במהירות במה שחסר אצל אחרים. לכן חלק חשוב בתרגול הוא קודם כל להסתכל בכנות על התקלות וההרגלים שבתוכנו.
ספר אחד מסביר את ההבדל בין אנשים מצליחים לאנשים רגילים לפי איך הם מתמודדים עם החולשות והפגמים שלהם. אנשים רגילים רואים את החולשות שלהם אבל מעמידים פנים שהם לא רואים אותם או מתרחקים. אנשים בוגרים מתמודדים איתם ישירות ומזהים אותם. מכיוון שהם יודעים בדיוק היכן הם חסרים, הם יכולים לתקן את הנקודות הללו או להפוך אותן לחוזק אחר.
חיי הקהילה הם אותו דבר. כשאנחנו חיים ועובדים ביחד, יש הרבה דברים שצריך להודות עליהם וגם דברים שזקוקים להתאמה. אנחנו צריכים לחוש הכרת תודה כלפי מי שעוזר לנו, אבל כשצריך לתקן משהו, יש גם מקרים שבהם חייבים להגיד את זה. הבעיה היא לא רק מה אנחנו אומרים, אלא באיזה שכל ובאיזה אופן אנחנו אומרים את זה.
כאשר הרצון לתקן את האדם האחר מגיע ראשון, המילים שלנו נעשות בקלות חדות, והמילים הללו עלולות לפצוע את ליבו של האחר. מצד שני, אם רק נחזיק מעמד, אי נוחות מצטברת בפנים ועלולה להתפרץ מאוחר יותר כרגש. אז לפני שמתרגל מסתכל רק על חסרונותיו של אדם אחר, עליו לבחון תחילה את הרגלי המוח שלו הנובעים במצב זה.
אנחנו צריכים לשים לב מתי אנחנו נעשים חסרי סבלנות, באילו מצבים המילים שלנו הופכות לגסות, ובמה אנחנו ממשיכים להתאפק עד שזה יופיע מאוחר יותר כרגש. כשאנו מתוודעים לחולשה ההיא, מכאן ואילך היא כבר לא רק תקלה; זה הופך לחומר לתרגול.
אדם שמכיר את עצמו לא בקלות מאשים אחרים. אדם שמכיר את החולשות של עצמו מדבר קצת יותר בזהירות ומנסה להחזיק אנשים בלב קצת יותר רחב. כאשר איננו מתרחקים מהחולשה אלא מאירים עליה אור, הנפש מתבגרת בהדרגה.
היום, לפני שנראה מה חסר אצל אחרים, אולי נבחן תחילה את הרגלי המוח שלנו ולהפוך אפילו את החולשות שלנו לדרך התרגול.
לכל אחד יש חולשות וחסרונות. מה שחשוב הוא לזהות אותם במדויק במקום להתרחק. לפני שתראה מה חסר אצל אחרים, בדוק תחילה את הרגלי המוח שלך; אז אפילו חולשה יכולה להפוך לחומר לתרגול. היום, שנסתכל אחורה על עצמנו בכנות ונהפוך את מה שחסר לחוכמה.
