להפנות את הכעס בתבונה
התורות העתיקות מזהירות שכעס עלול להתפשט במהירות ולגרום סבל לנו ולאחרים. גם כשהוא מתחיל באי־נוחות קטנה, אם הולכים אחריו בלי לעצור, הבעת הפנים וטון הדיבור עלולים להתקשות, ומעשה יחיד עלול להותיר פצע ממושך. במקום להמתין לחרטה לאחר שהכעס גדל, הצעד הראשון הוא להבחין ברגע שבו הוא מתחיל לעלות בתודעה.
התמודדות נבונה עם כעס אינה פירושה לדכא אותו בתוכנו או פשוט להשלים עם עוול. כאשר התנהגות מסוכנת או שגויה, עלינו להציב גבולות תקיפים. עם זאת, עלינו לבחור בדרך שמגינה עלינו ועל אחרים בלי להעליב את האדם שמולנו ובלי לנקום. עצירה אינה חולשה, אלא כוח אחראי שמצמצם תוצאות מזיקות.
כשהכעס גואה, הפנו תחילה את תשומת הלב אל הגוף. הנשימה עלולה להתקצר, הכתפיים והלסת להתכווץ, ומחשבה אחת עלולה לחזור במהירות. אם תעצרו את הדיבור ותנשמו שלוש נשימות איטיות, ייפתח מרווח קטן בין הרגש לבין המעשה. המרווח הזה הוא מקום של תרגול, שבו אפשר לראות שוב את תנועת התודעה.
התבונה מבדילה בין מה שאכן אושר לבין הפרשנות שהוספנו. היא מאירה בשלווה מה נגע בתודעה, איזה פחד או איזו ציפייה היו נוכחים, ואילו תוצאות עלולים להביא דברינו ומעשינו כעת. כשהסיבות והתוצאות מתבהרות, אנו מגלים שיש אפשרויות נוספות מעבר לדרך היחידה שהכעס דרש.
חמלה אינה מאדירה את הכעס ואינה מתירה התנהגות מזיקה. כשפוגשים כעס במודעות ובהתבוננות זהירה, אפשר להפנות את האנרגיה שלו למעשים שמבהירים את העובדות, יוצרים את המרחק הנחוץ, מגינים על מי שפגיעים ומציבים גבולות תקיפים ובריאים ביחסים. עכירות התודעה אינה הופכת מעצמה לחוכמה; התרגול הוא שמשנה את כיוונה.
גם הכעס עולה וחולף בתלות בתנאים רבים. אל תהפכו רגש של רגע אחד לזהות הקבועה של מי שאתם. כשאתם יודעים בבירור שכעס נוכח בלי להיסחף אחריו מיד, התודעה מקבלת חופש לבחור. מי ייתן ותשתמשו היום בחופש הזה כדי לצמצם נזק ולהעמיק את החמלה.
כעס עלול להתפשט במהירות למילים ולמעשים כאשר פשוט הולכים אחריו. אל תכריחו אותו להיעלם ואל תסבלו הכול בלי למחות; עצרו תחילה והתבוננו בתנועת הגוף והתודעה ובתוצאות שהיא עלולה להביא. בתבונה ובחמלה אפשר להפנות את כוחו להצבת הגבולות הנחוצים ולמניעת נזק.
