ראו בבירור את שלושת שורשי הסבל
חמדנות אינה זהה לחיפוש אחר מה שנחוץ לנו כדי לחיות. זו התודעה שמאמינה שנוכל לחוש ביטחון רק אם יהיה לנו יותר, גם כאשר כבר יש לנו די, ושנאחזת באנשים ובנסיבות כדי לא לאבד את מה שהשיגה. ככל שאנו נאחזים חזק יותר, כך גובר הפחד מאובדן; וכשהדברים אינם מתנהלים כרצוננו, בא הכעס.
גם כעס אינו זהה לעצם התחושה של אי־נוחות או להכרה בעוול. עלינו לעצור התנהגות מזיקה ולהציב גבולות ברורים. אך כאשר אנו מאמינים שנוכל להגן על עצמנו רק אם נשנא מישהו, או כאשר התפרצות כעס אחת מקבעת אדם שלם כאויב, הכעס נעשה תנאי לסבל גדול עוד יותר.
בורות אינה רק מיעוט ידע. זו אי־הידיעה שאינה רואה שהכול משתנה ונוצר בתלות בתנאים אחרים, ושבחירותינו בהווה מעצבות את מה שיבוא אחר כך. כשאנו לכודים בחמדנות, איננו מבחינים כמה קצרה תחושת הסיפוק; וכשהכעס מטלטל אותנו, איננו רואים את הפצעים שמילותינו ומעשינו עלולים להותיר.
שלושת הרעלים אינם פועלים בנפרד. כשהרצון להשיג יותר נחסם, עולה כעס; כשעולה כעס, איננו רואים את המצב בבהירות; וככל שאנו רואים פחות בבהירות, כך אנו שוב נאחזים ומאשימים. לכן התרגול אינו דיכוי של רגש יחיד שעלה. הוא להבחין בשרשרת הזאת ולהפנות את החוליה הבאה לעבר מעשה מיטיב.
נדיבות היא התרגול שמאזן את החמדנות. אין פירושה רק לחלוק דברים חומריים, אלא גם לא להשתלט לבַד על הזמן, המרחב, תשומת הלב או ההכרה. כשאנו מעניקים דבר אחד במסגרת יכולתנו, ההיאחזות המכנה אותו „שלי” מתרופפת מעט.
חמלה אינה בליעה ללא תנאי של הכעס ואינה מתן רשות לעוול. היא המשאלה שגם אנחנו וגם האדם האחר נשתחרר מסבל: לעצור התנהגות מזיקה בלי ליצור נזק נוסף מתוך שנאה. כוחה של החמלה הוא בשמירת המרחק הנחוץ בלי לתת למילותינו ולמעשינו להפוך לאכזריים.
החוכמה מאירה את הבורות. היא אינה מניחה שמצב תודעתי שהתעורר הוא מי שאנחנו, אלא בוחנת מאילו תנאים הוא התחיל ולאילו תוצאות הוא עשוי להוביל. כשעולה חמדנות, שימו לב למה שכבר מספיק. כשעולה כעס, הרגיעו תחילה את הנשימה ואת הגוף, ואחר כך הבדילו בין עובדה לפרשנות. ראיית הסיבות והתוצאות בדרך זו נותנת לנו מרחב לבחור.
אי אפשר לרדוף אחר נירוואנה כאילו הייתה עוד רכוש מיוחד. ככל שאנו מחלישים בהדרגה את החמדנות, הכעס והבורות במקום שבו אנו נמצאים היום ומביאים את הנדיבות, החמלה והחוכמה לידי מעשה, התודעה נסחפת פחות ונעשית חופשייה יותר. תרגול אינו העמדת פנים שאנו אנשים ששלושת הרעלים לעולם אינם עולים בהם. הוא חיים יציבים שבהם אנו מבחינים בעלייתם ושבים אל מה שמיטיב.
חמדנות, כעס ובורות אינם פועלים בנפרד; הם מזינים זה את זה ויוצרים סבל. ככל שאנו נאחזים חזק יותר, כך גובר הכעס כשהחיים אינם מתנהלים כרצוננו; וכשהכעס מטלטל אותנו, קשה לראות בבירור סיבות ותוצאות. פגשו חמדנות בנדיבות, כעס בחמלה ובורות בחוכמה, והפנו את החוליה הבאה לעבר מה שמיטיב.
