שמור על דרך האמצע מעבר לעזות ולחולשה
הכתובים מלמדים אותנו לא להתנשא באמצעות חוצפה פזיזה, לא להיות פחדנים דרך חולשה, ולנטוש גם את החריפות וגם את החולשה כדי שנשמור בחוכמה על דרך האמצע. זהו תקן חשוב מאוד לתרגול בחיי היומיום.
עזות היא לא אומץ אמיתי. להרים את הקול ולהלחיץ אחרים מפני שהכעס והגאווה אינם בשליטה זה לא כוח חכם. מה שמתרגל צריך קודם לשלוט זה לא אנשים אחרים, אלא הרצון והכעס במוחו של האדם.
מצד שני, גם חולשה היא לא הדרך הנכונה. אם איננו יכולים לומר את מה שצריך להיאמר, ולהסתיר רק כאשר נדרשת עמדה צודקת, גם לזה קשה לקרוא ליחס של מתרגל. עדינות היא לא פחדנות, ואומץ זה לא אלימות.
דרך האמצע אינה הימנעות חסרת אונים של שני הצדדים. זוהי החוכמה לדבר ברור כשצריך, מבלי להיגרר על ידי הרגש ללחץ עז. זה האיזון של לעשות את מה שצריך לעשות תוך כדי שליטה בנפש.
היום, אל לנו לנטות לא לעזות או לחולשה, אלא לחיות את היום באומץ נבון ובמרכז עדין.
עזות היא לא אומץ, וחולשה היא לא תרגול. אמור את מה שצריך לומר, אבל אל תלחץ בכעס; להיות עדין, אבל לא פחדן. היום, נא לשמור על דרך האמצע בחוכמה.
