הפוך את הטומאה הנפשית לחוכמה
החיים שלנו לא נקבעים בבת אחת. מחשבה הופכת לדיבור, דיבור הופך לפעולה, ופעולה חוזרת הופכת להרגל. הרגלים אלה מעצבים את מערכות היחסים שלנו ואת חיי היום-יום עד שנראה שהם מהווים את כיוון הגורל שלנו.
כאשר כעס מתעורר, לעתים קרובות אנו מדמיינים רק שתי אפשרויות: להסיר אותו או לתת לו לפרוץ החוצה. התרגול פותח דרך שלישית. תחילה הכירו, 'הכעס נוכח עכשיו', ולאחר מכן מפנה את כוחו לדיבור סבלני וחומל. ניתן להפנות את החמדנות לעבר נדיבות ושיתוף; ניתן להפנות את הבלבול לעבר החוכמה ששואלת ומסתכלת שוב.
דמיינו לעצמכם קרש מעוות בנגריה במקדש הררי. אם נתעלם מהקשר והגרגר הגס שלו ונכפה עליו את המטוס, העץ עלול להתפצל. אבל לזרוק את הלוח היא לא התשובה. כאשר אנו מתבוננים היכן מתחיל הדגן וכיצד הוא פועל, אז עובדים בסבלנות לאורכו, אפילו החלק המחוספס יכול להפוך למפרק חזק שתומך באחרים.
המוח הוא כזה. אם אנו שונאים ומדכאים את הטומאה הנפשית, כוחה עלול לחזור בצורה אחרת. אם נגרר אחריו, נוסיף עוד מילים ומעשים כואבים. ראשית בחנו את גרגר הנפש. כאשר אנו שמים לב ממה אנו חוששים, ממה אנו רוצים לתפוס, ואיזה הרגל מזרז את התגובה שלנו, מופיע מקום קטן לבחירה אחרת.
הפיכת מחשבה אחת בתוך המרחב הזה היא תרגול. אנו עשויים לחוש כעס ועדיין לבחור מילים שאינן מזיקות, להרגיש תשוקה ועדיין לשתף משהו, או להודות שאיננו יודעים ומסתכלים שוב. הטומאה הנפשית אולי לא תיעלם מיד, אבל באותו רגע היא כבר לא משמשת רק כגורם לסבל.
כשמתעורר היום רגש גס, אל תחליט שאתה אדם רע. ראה את התודעה במדויק והפנה אותו לפעולה הקטנה ביותר של חמלה וחוכמה שקיימת כעת. מחשבה אחת שעברה טרנספורמציה משנה דיבור; דיבור משנה פעולה; ופעולה פותחת כיוון חדש בחיים.
מטמאות נפשיות הופכות לתנאים לחוכמה רק כאשר הם מזוהים ומכוונים מחדש: כעס כלפי סבלנות, חמדנות כלפי שיתוף ובלבול לקראת הבנה ברורה.
