בוקר של לשים לב שאנחנו לא מוכנים
השיחה של היום לא הייתה ארוכה. הנזיר אמר בקצרה שהוא לא מוכן היום, ואיחל לנו יום טוב. גם בתוך חילופי הדברים הקצרים האלה, יש לנו שכל לבחון: הגישה של לא להסתיר את העובדה שלא מוכנים, אלא להכיר בזה בדיוק כפי שהוא.
התרגול לא תמיד מתחיל רק ממקום מוכן בצורה מושלמת. לפעמים יש בקרים שבהם ההוראה לא מוכנה, וימים שבהם הנפש לא מיושבת. מה שחשוב הוא לשים לב לעובדה הזו מבלי לרמות או לקשט אותה.
כאשר אנו מבחינים שההכנה שלנו לוקה בחסר, נוכל להתחיל מחדש מאותו מקום. במקום להכריח הרבה מילים, מספיק לברך בכנות במה שאפשר עכשיו ולפתוח את היום. אפילו ברכה קצרה, כשהיא נושאת כנות, פותחת בעדינות את דלת היום.
לעתים קרובות אנו רואים באי-ספיקה רק כישלון, אבל בתרגול בודהיסטי, הרגע בו אנו יודעים שאי-הספיקות שלנו הוא גם מקום לימוד. המוח שיודע, 'אני עוד לא מוכן', הוא בעצמו הצעד הראשון שבו נוכל להתכונן שוב.
היום, אל תחכו לעבור רק אחרי שהכל מסודר בצורה מושלמת. הוד כיצד חסר לך כעת, ותתחיל עם מה שאפשר. ברכה קטנה המאחלת למישהו יום טוב, והמוח שאומר 'אני אנסה שוב', הופכים לתרגול של היום.
גם בימים שבהם הכנה לוקה בחסר, אם נבחין בעובדה הזו מבלי להסתיר אותה, נוכל להתחיל מחדש. גם אם אנחנו לא מושלמים, אנחנו יכולים לברך בכנות עם מה שאפשר עכשיו ולפתוח את היום. המוח שיודע את חוסר הספיקות שלו הוא גם תחילת התרגול.
