עין הבודהיסטווה רואה גם טבע בודהה נסתר
כאשר אנו מסתכלים על אנשים, אנו בדרך כלל מגיבים ראשונים למילים ולפעולות המופיעות על פני השטח. אם מישהו כועס או מדבר בחומרה, קל לא לאהוב או לשפוט אותו על פי המראה הזה בלבד.
אבל עינו של הבודהיסטווה לא רואה רק את פני השטח. הוא בוחן איזה סבל עשוי להסתיר מאחורי המילים הללו, ואילו קארמה ותנאים הניעו אותו אדם בצורה כזו. במקביל, הוא גם רואה את הטבע המקורי, את הטבע הבודהה, עמוק בפנים.
הסיבה שבודהיסטווה מעוררת חמלה היא לא שהכל מעוצב כדי להיראות טוב. רואים גם סבל ותקלות, אבל האדם לא מסתיים בתקלה אחת. מכיוון שהאפשרות המוארת הנסתרת נראית יחד, מתעוררת חמלה.
קשה לנו להחזיק את העין הזו לחלוטין. חמדנות והיקשרות, ראייה עצמית ואפליה עדיין נותרו. אבל אם נזכור את ההוראה הזו, נוכל לראות קצת יותר רחב כשאנחנו פוגשים מישהו.
היום, לפני שאתה שופט אדם, שאל פעם נוספת: איזה סבל עשוי להיות מאחורי המילים הללו? איזה זרע צלול עשוי להיות גם בתוך האדם הזה? השאלה הזו היא התחלה קטנה לעבר עינו של הבודהיסטווה.
עינו של הבודהיסטווה אינה רואה רק את פני השטח. כשהיא רואה את הסבל והקארמה שמאחורי מילים ומעשים, וגם את טבע הבודהה עמוק בפנים, מתעוררת חמלה במקום שנאה.
