זרע האמונה הופך לפרי כאשר אנו מטפלים בו בכל יום.
העובדה שיש לנו טבע בודהה פירושה שלכולם יש זרע של הארה. עם זאת, לאדם הממוצע, זה לא קל לראות את הזרע מיד, לחוות אותו במלואו, ולהיות בו אמון בלתי מעורער. לכן, דבקות איננה הוכחה גמורה מלכתחילה, אלא נקודת מוצא לבטחון בתורות נכונות ולאישושן באמצעות תרגול.
קל להבין אם אתה חושב על חקלאות. זה שיש זרעים בשדה לא אומר שהם ישאו פרי מיד. אתה צריך לסמוך על כך שיש זרע, להכין את האדמה, להשקות אותה, לשלוף את העשבים ולתת לו לקבל אור שמש. כאשר המאמץ הזה מצטבר, הזרע הופך לנבט, והנבט גדל ונושא פרי.
גם טבע הבודהה הוא כזה. האמונה ש"יש בתוכי זרע של בודהה" היא לא אמירה שעוצרת אדם מלהתאמן. במקום זאת, הכוח הוא שמאפשר לנו לדאוג ללב שלנו בכל יום. לומר מילה קטנה בעדינות, לעצור כשמתעורר כעס ולעשות את מה שצריך לעשות נכון, כל אלה נוהגים שדואגים לזרע.
גם אם עדיין חסר לך ניסיון ממקור ראשון, אין צורך להתייאש. כל שעליכם לעשות הוא להאמין במילים של אלה שהבינו זאת תחילה, ולאחר מכן לתרגם את האמונה הזו למעשים של היום. האמונה נעשית חלשה כשהיא נשארת רק במחשבות, אבל כשהיא מיושמת, היא הופכת לכוח משנה חיים.
לכן, הדבר החשוב הוא לא להפסיק רק לחשוב אם יש זרעים או אין. מדובר באמונה בפוטנציאל שכבר נטוע ולעשות את הדברים הקטנים שאתה יכול לעשות היום. לב אכפתי כזה בכל יום מוביל אותנו לעבר הארה.
טבע הבודהה הוא זרע ההארה בתוכנו. גם אם לא חווית את הזרע במלואו, אתה יכול להאמין בדבריהם של מי שהבין אותו ראשונים ולטפל בו על ידי מימושו. כשם שיש להשקות זרע ולעשב אותו כדי להפוך לפרי, האמונה צומחת באמצעות שיטות יומיומיות קטנות.
