טבע הבודהה הוא לא משהו שאני מחזיק בו, אלא נתיב לגלות.
בודהיזם מהאיאנה אומר שלכל היצורים החיים יש טבע בודהה. זה אומר שאף אחד לא ננטש ושלכולם יש את הזרע להתקדם לעבר הארה. זה גורם לי לשחרר את הרעיון שאני אדם חסר ושהארה היא עבודה של אדם מיוחד רחוק.
עם זאת, להאמין בטבע הבודהה אין פירושו להפסיק את התרגול באמירה, "זה כבר נעשה." מדובר באמונה שיש בתוכי בהירות ולטפח את המוח שלי כדי לגלות את הבהירות שעדיין לא נחשפה. לא מדובר ברכישת משהו חדש מבחוץ, אלא בסילוק מה שהסתיר ואישור הדרך המקורית.
יש כאן גם על מה להיזהר. אם תחזיקו בטבע הבודהה כאילו הייתה איזו ישות שלעולם לא משתנה, אתם עלולים לפספס את הדרך הלא-עצמית והאמצעית שעליה מדבר הבודהיזם. טבע בודהה אינו מילה שמצהירה אמירה גדולה על "העצמי שניתן לתפוס". במקום זאת, זו הוראה שמאפשרת לנו להשתחרר מהאובססיה שלנו להיות מקובעים ולראות בבירור כיצד הנפש מתעוררת ונעלמת בתוך מערכות יחסים.
בפועל, שני הדברים האלה חייבים להישמר ביחד. האחד הוא האמון העמוק שלכל היצורים יש פוטנציאל להארה. השני הוא התרגול הכנה לשלוט במוחו של האדם ולחשוף אותו יום אחר יום, מבלי לקחת את האפשרות הזו כשלו.
אנשים מסוימים עשויים לפתח אמונה מיד. יש אנשים שיכולים להתחיל בדרך של תרגול רוחני רק עם הזדמנות קטנה אחת. הדבר החשוב הוא לנצל את ההזדמנות, לנקות את דעתך ולשנות את המילים והפעולות שלך לאט לאט. כאשר האמונה בטבע הבודהה הופכת את החיים לקלים יותר ומובילה לפעולות בודהיסטווה כלפי אחרים, האמונה הזו מקבלת את הכיוון הנכון.
לכן, המילים "אני כבר בודהה" לא צריכות להיות משפט של גאווה. זו צריכה להיות מחויבות לתרגל, "אני אחיה תוך גילוי הבהירות שבתוכי." בודההוד הוא לא שם שמבסס אותי היטב, אלא מנורה שמאפשרת לי להשתחרר מהחזקות וללכת בשביל.
האמירה שלכל היצורים החיים יש טבע בודהה גורמת לנו להאמין באפשרות של הארה. עם זאת, אמונה זו לא צריכה להפוך למחשבה המחזיקה באגו קבוע. טבע הבודהה אינו משהו שיש לי; זה נתיב בהיר שאני יכול לגלות על ידי שחרור מהחזקות וטיפוח המוח שלי.
