אם אנחנו בוטחים שיש מים, נוכל לחפור עמוק יותר.
טבע הבודהה הוא הטבע הבהיר שלנו במקור. אנחנו לא יוצרים את זה מבחוץ; אנו מגלים אותו על ידי ניקוי מה שמכסה אותו. אז האמונה בטבע הבודהה אינה סיבה לעצור ולומר, "כבר סיימתי." זה הנחישות לדעת שיש בתוכנו בהירות שצריך להתגלות, ולהמשיך לנוע בכיוון הזה.
תרגול כרוך במאמץ והוא גם נושא תוצאות. אבל גם כשהמאמץ נראה זהה כלפי חוץ, עומק התרגול משתנה כשיש אמונה. אם מישהו חופר באר מבלי לדעת אם המים מתחת לאדמה, הוא עלול להתעייף במהירות כאשר מופיעות אבנים ואבק עולה. אבל הבוטח שיש שם מים חופר פעם נוספת, גם כשעדיין לא נראים מים, ומעמיק מעט.
גם המוח שלנו הוא כזה. סבל, הרגלים וספק עשויים להופיע קודם. אם נראה אותם ונחליט "אני לא יכול לעשות את זה", כוח התרגול נחלש. אבל אם אנחנו סומכים על כך שטבע הבודהה נוכח, הקושי שלפנינו הופך לא לכישלון, אלא למקום להתבונן יותר לעומק. האמונה הופכת לכוח שמעלה את התודעה שוב.
תמונה של מנורה מלמדת את אותה נקודה. מנורה במקור בהירה, אבל פיח יכול לכסות את האור שלה. איננו מכריחים אור חדש להתקיים; אנחנו מנגבים את הפיח וחושפים את הבהירות שכבר הייתה שם. תרגול הוא לא לברוח למקום מרוחק. זוהי הדרך של הפנייה לאחור ואישור הבהירות שכבר קיימת.
לכן האמונה היא נקודת המוצא של התרגול וכוח גדול הנושא אותנו לקראת התעוררות. כאשר אנו סומכים על "גם אני יכול להיות בהיר", המילים והפעולות שלנו מתחילות להשתנות, וגם ברגעים קשים נוכל לעשות עוד צעד אחד. אמונה בטבע הבודהה הופכת חזרה חסרת תכלית לחריצות מכוונת.
אמונה שלכל היצורים יש טבע בודהה משנה את עוצמת התרגול. בדיוק כפי שאנו ממשיכים לחפור באר גם כאשר מופיעים אבנים ואדמה כי אנו סומכים שיש מים מתחת לאדמה, אנו לא מוותרים לפני מחשבה קשה כאשר אנו סומכים על הבהירות שבפנים. אמונה היא הכוח המניע שנושא אותנו לקראת התעוררות.
