מוח שלא קולט סופים והתחלות
ההוראה של היום שואלת כיצד להסתכל על סופים והתחלות ביום האחרון של השנה. לוחות שנה וזמן הם הסכמים שאנו קובעים כדי לחיות. כשהשנה משתנה והתאריך שונה, זה אולי נראה כאילו הכל הפך לחדש, אבל החיים עצמם לא מנותקים לגמרי ברגע אחד ואז מתחילים שוב.
בבודהיזם אומרים ששום דבר לא נעשה מההתחלה ושום דבר לא נעלם לחלוטין. המילים ששום דבר לא מתעורר ושום דבר לא נפסק אינן רק תיאוריה. הם הוואדו שעוזר לנו להניח את המחשבות על סופים והתחלות שאנו תופסים.
בזמן שאנחנו חיים, להיות עם אנשים אחרים יכול להיות קשה, ויש הרבה פעמים שאנחנו צריכים לשאת דברים לא נוחים. לחיות לבד יש אי נוחות, וגם לחיות יחד יש אי נוחות. אולם אי הנוחות הזו אינה כישלון שיש לנתק מהחיים. זה יכול להיות מקום התרגול שבו אני נושא את מה שיש כאן ולומד עכשיו.
כשהשנה משתנה, כל הבעיות לא נעלמות ברגע אחד. אבל אם המוח לא תופס את הסיומות וההתחלות חזק מדי, אפשר להניח רגשות מהעבר קצת יותר בעדינות. מה שאנחנו צריכים לראות וללמוד בתוך החיים הנמשכים עכשיו הופך ברור יותר.
היום, אל תדבקו במחשבה שזה היום האחרון, ואל תסתמכו רק בשם של שנה חדשה. תסתכל לתוך המוח הזה עכשיו. לרגע, הניח את המחשבה לקום ולהיעלם; בתוך החיים המתמשכים, לשאת את מה שיש לשאת ולמד את מה שיש ללמוד. זה הוואדו של היום שנפגש בסוף השנה.
גם כשהשנה משתנה, החיים לא מנותקים לגמרי ומתחילים מחדש. סיום והתחלות עשויים להיות שמות שצירפנו. לרגע, הניח את המחשבה לקום ולהיעלם; בתוך החיים הנמשכים עכשיו, לשאת את מה שיש לשאת ולמד את מה שיש ללמוד.
