הדרך לבקש בענווה ולתרגל בחריצות
ההוראה של היום מתחילה במזג אוויר קר ובעניין הלבוש, אבל בתוכה המשמעות שתרגול אינו עניין של התעלמות מהסביבה שלנו או מהגוף שלנו. אם אנחנו נאחזים רק בצורה, קל לאבד את המציאות. מתרגל צריך לראות את התנאים הנוכחיים בצורה נכונה, להגן על הגוף והנפש, ולהיות מסוגל להמשיך את הדהרמה.
בתור ההוראה הטובה של היום, הנזיר העביר את ההוראה לשתול אמונה בתוך הדהרמה ולהנמיך את עצמו מבלי להתגאות. הגאווה היא מכשול שמחלחל בעדינות רבה לנתיב התרגול. אם אני חושב שאני כבר יודע, אל תשאל מה צריך לשאול, וסגור את דעתי לפני מישהו שממנו אני צריך ללמוד, הדהרמה לא יכולה להיכנס יותר לעומק.
לכן, עלינו לכבד ולעקוב אחר אנשים חכמים ובעלי סגולה, וכלפי כל היצורים החיים צריכים להיות לנו חמלה וסבלנות. לשאול מישהו מצוין מעצמו על הדהרמה שלא שמע זה לא בושה; זו הגישה הנכונה של מתרגל. ברגע שאנו מבקשים בענווה, נפתחת דלת הלמידה.
יש לתרגל את הדהרמה ששמענו כלפי חוץ כדי שהיא לא תתרוקן. לשמוע הרבה מילים טובות לא מספיק כשלעצמו. כאשר אנו מפחיתים את המחשבות ההשוואות וההשקפות השגויות שאנו נושאים בכוחה של ההוראה, ולמעשה מיישמים אפילו דבר אחד הלכה למעשה בחיים, דיבור הדהרמה הופך להיות שלנו.
היום, הורידו גאווה, שאלו מה צריך לשאול, תרגלו את מה ששמעתם, וביססו מחשבה שמטפחת בלי להפסיק. גם אם הדרך להתעוררות השלמה מרגישה רחוקה, היא מתחילה בשקידה קטנה של ניסיון להישאר ער בכל רגע.
נטיעת אמונה והורדה ללא גאווה הם תחילת התרגול. עלינו לבקש מבעלי הסגולה, להביא חמלה וסיבולת סבלנית כלפי כל היצורים, ולתרגל את הדהרמה ששמענו. כאשר אנו מטפחים בחריצות מבלי לעצור, שיחת הדהרמה הופכת לחיים.
