זה תלוי איך אתה קובע את דעתך
כדי שכל דבר בעולם יושג, המוח חייב להיות מוגדר קודם כל.
אם מישהו רוצה להשיג משהו, עליו לחרוט את המשאלה הזו עמוק בלב ולהמשיך לעבוד בהתמדה. משאלה חולפת שחושבים עליה לרגע ואז שוכחים אותה, ונדר שנשמר עמוק בתודעה ומתורגלים עד הסוף, לא יכולים להביא את אותה תוצאה.
תפילה זהה.
מה שחשוב הוא לא להתפלל פעם אחת או פעמיים בלב רציני, אלא להמשיך בלי לאבד את השכל. כשהמוח מתנדנד, גם התפילה מתנודדת; כשהנפש איתנה, התפילה צוברת כוח.
גם התרגול הוא כזה.
הבודהה לימד שלכולם יש טבע בודהה, אבל לא כולם הופכים מיד לבודהה. הסיבה לכך היא שהדרך לבודהה תלויה גם באופן שבו האדם קובע את התודעה.
"בהחלט אתאמן וארכוש חוכמה." "אין ספק שאועיל ליצורים חיים." "אני בהחלט אלך בדרכו של הבודהה."
כאשר הנדר והשאיפה איתנים, התרגול צובר כוח, וככל שהכוח הזה מצטבר, מתקדמים לקראת התעוררות.
סוטרה אווטמסקה אומרת, "כל הדברים נוצרים על ידי המוח בלבד." זה אומר שהכל נוצר על ידי המוח.
כשהמוח חלש, אפילו הדרך נראית רחוקה. כשהמוח חזק, אנו מוצאים דרך גם דרך קושי. כשהמוח מתנודד, אנחנו נסוגים לפני מכשולים קטנים; כשהנפש איתנה, אפילו ניסיונות גדולים הופכים לתזונה לתרגול.
בסופו של דבר, תפילה היא תודעה, תרגול זה תודעה, ולהיות בודהה זה גם תודעה. הדרך להפוך לבודהה אינה רחוקה איפשהו; זה תלוי איזה סוג של מוח אנחנו מביאים ברגע זה ממש.
לכן אמרו אדונים ותיקים,
"לעורר את התודעה הוא עצמו תרגול, והתרגול הוא עצמו תחילת ההתעוררות."
אם אתה מחזיק במשאלה רצינית, אל תעזוב אותה עד הסוף. אם אתה מייחל לבודההוד, אל תאבד את דעתו של בודהה.
כשהמוח מוכרע, נפתחת הדרך; כשהנדר איתן, מתקבצים התנאים; כאשר השאיפה נמשכת, מה שמיוחל לו מושג סוף סוף.
כוח התפילה מגיע מהשכל, וכוח התרגול מגיע גם מהשכל. כאשר אנו מביאים מוח גדול, החיים גם גדלים; כאשר אנו קובעים נדר גדול, נפתחת הדרך להתעוררות. לכן, הדבר החשוב ביותר הוא לא הסביבה, אלא איך אנחנו מכוונים את התודעה.
כדי שמשהו יושג, הנפש חייבת להיות מסודרת תחילה. משאלה חולפת שחושבים עליה ונשכחת היא שונה מנדר שנשמר עמוק בתודעה ומתורגל עד הסוף. תפילה, תרגול ובודהה צוברים כולם כוח מהמוח.
