כאשר אתה יודע ארעיות, אתה לא דוחה את התרגול של היום
בבודהיזם, אומרים לנו לא לתת לכל יום לעבור לשווא בלי שום דבר שנרכש. הסיבה לכך היא שיום שעובר אינו רק זמן; זה חלק מהחיים שלא חוזר.
כאשר אנו חשים עמוקות ארעיות, העולם עשוי להיראות כאילו הוא נמצא בתוך להבות. הזמן ממשיך לזרום, הגוף מזדקן, ויום אחד עלינו לפגוש את המוות.
לכן תרגול זה לא משהו שצריך לדחות. בכל רגע, עלינו לדאוג לעצמנו היטב, להסתכל לתוך המוח, ולטפח את ההרגל להיות ער. זו הדרך להציל את עצמנו בתוך ארעיות דמוית להבה.
ארעיות אינה הוראה שנועדה ליצור פחד. במקום זאת, זו הוראה שמאפשרת לנו לחיות היום ביתר ערך. כשאנו רואים את העונות משתנות והעלים נושרים, אנו יכולים לשים לב מה יש לעשות כעת.
היום, נסה תרגול קטן של טיפול בנפש. כאשר אתה מבחין בנשימה, מייצב את המוח וחי יום ער, אפילו הזמן החולף הופך לנתיב של לימוד.
ההוראה לא לתת ליום לחלוף בלי שום דבר שנרכש מעירה אותנו לארעיות. הזמן עובר, הגוף מזדקן, והעולם יכול להשתנות בכל רגע. אז אל תדחו את התרגול; לדאוג לנפש בכל רגע. בזמן שאתם רואים את העונות משתנות, תרגל לפחות הרגל אחד של ערות היום.
