לזהות את האושר שכבר נמצא לצדך
כל אחד ואחת מאיתנו משתדלים קשה כדי להיות מאושרים. לדאוג לצרכינו, לעשות את עבודתנו כראוי ולשאוף להשתפר - כל אלה חלקים הכרחיים בחיים. הבעיה מתעוררת כאשר המאמץ הזה נלכד בהשוואה וברצון לזכות בהכרה. כאשר התודעה מביטה כל הזמן רק אל ההישג הבא ואל אושר גדול יותר, מה שכבר יקר וקרוב אלינו הופך לבלתי נראה, פשוט משום שהוא מוכר לנו.
כאשר אנו שומעים על אסון פתאומי או על אובדן, אנו נזכרים שהימים הרגילים שנמשכו עד אתמול מעולם לא היו מובנים מאליהם. אך אין לצרוך את סבלו של האחר רק כשיעור להכרת תודה משלנו. עלינו קודם כול לכבד את הסבל כסבל כשלעצמו, ולתת לו להוביל אותנו לטפל ביתר תשומת לב באנשים ובחיי היומיום שעדיין ביכולתנו להגן עליהם עכשיו.
האושר אינו מגיע תמיד בצורה בולטת לעין. הוא יכול גם להסתתר ברגעים מוכרים כל כך עד שאנו חולפים על פניהם - לאכול ארוחה בנחת, ללכת על שתי רגליים, לחוש את האוויר אחרי שהגשם נפסק, או לדעת שמישהו קרוב אלינו עבר את היום בשלום. אנו נוטים לשים לב לתפקודים הרגילים של הגוף רק כשהם נעשים קשים. לכן, במקום להשוות את עצמנו לחולים או למי שאיבד משהו, המקום הנכון להתחיל בו הוא לשים לב בתשומת לב לתפקודים שניתנו לנו ברגע זה.
להעריך יום רגיל אין פירושו לוותר על הרצון להתקדם, או להכריח את עצמנו לראות בסבל דבר טוב. להפך, ראייה ברורה של חיינו כפי שהם עכשיו היא זו שמבהירה מה עלינו לשמור ומה עלינו לשנות. שביעות רצון אינה השלמה עם המצב - היא הכוח שמונע מאיתנו לבזבז בפזיזות את מה שכבר יש לנו, כדי שנוכל לבחור את הצעד הבא שלנו בחוכמה.
כאשר התודעה ממשיכה לרוץ אל מקום רחוק כלשהו, עצרו לרגע והביטו סביבכם. הביטו בעץ שלצד הדרך שאתם תמיד עוברים בה, בידיים וברגליים שממשיכות למלא את תפקידן גם היום, באדם ששוקט לצדכם, כאילו אתם רואים אותם בפעם הראשונה. היקר אינו משהו שנוצר מחדש - הוא מתגלה ברגע שבו אנו מזהים את מה שהתודעה העסוקה שלנו הסתירה.
אושר שהבחנו בו חייב להוביל לטיפול ולדאגה. לומר תודה, לחלוק ארוחה, לטפל במה שכואב, ולא להשתמש בטבע ובחפצים בפזיזות - אלה הפעולות הקטנות ששומרות על יום רגיל. הכרה באושר שלצדנו כעת אינה מסתיימת בנוחות שלנו בלבד; היא הופכת לחמלה שמתייחסת גם ליומו של האחר כאל דבר יקר.
כדי להיות מאושרים, אנו מנסים להחזיק ביותר, לעלות גבוה יותר ולזכות ביותר הכרה. אך כאשר התודעה מביטה תמיד רק אל מה שיבוא, אנו מפסיקים לראות את ערכו של יום רגיל, את האנשים שלצדנו, ואת הטבע והגוף. יום שבו לא קורה דבר אינו פרק זמן ריק וחסר ערך - הוא יכול להיות עצם הקרקע שעליה נבנה האושר. הכירו במה שאתם רואים כמובן מאליו, ותנו לכך להוביל אתכם למעשי הכרת תודה וטיפול.
