תן לזה לזרום, אבל אל תלך שולל
בהוראה העמוקה יותר של התרגול, עקרון הנירוונה מתואר כבלתי נולד ולא מת: המקום שבמקור לא קם ולא נעלם. במוחנו, הרבה מחשבות, רגשות, ייסורים ואשליות ממשיכות להתעורר וחולפות, אך נוכחותה של תנועה זו אינה אומרת שהמוח המקורי עצמו מזועזע.
זה כמו הים. אין ספור גלים עולים ונעלמים, אבל הים לא נולד לאחרונה כי גלים מופיעים, והוא לא נעלם כי הגלים שוככים. באותה מידה, גם אם מפל ממשיך לזרום ללא מנוחה, אל לנו להטעות את התנועה עצמה ולשכוח את טבעה האמיתי.
החיים שלנו זהים. מחשבות באות והולכות, רגשות מתעוררים ומתפוגגים, ועניינים עולמיים תמיד משתנים. אבל אנחנו לא צריכים להיתפס על ידי כל אחד ולזעזע. מה שחשוב זה לא להכריח את מה שמתעורר להיעלם, אלא פשוט לדעת שהוא זורם ולראות אותו נכון.
תופעות רבות אינן גורמות לנו לאבד את הטבע שלנו, וההתעוררות של ייסורים אינה מוחקת את המקום הברור המקורי של הנפש. לכן, תרגול אינו עוסק בדיכוי הכל. זה לתת למה שעולה להתעורר מבלי להתפתות בו, ולתת למה שעובר לעבור בלי להיגרר.
היום, אפשר למחשבות לזרום, לתת לרגשות לחלוף, ולא להיסחף בתנועה הזו, כדי שנוכל לזהות את המוח הצלול במקור.
מחשבות ורגשות עולות ונעלמים ללא הרף, אבל המוח המקורי לא נולד ונמחק על ידי הזרימה הזו. תרגול אינו להכריח דברים להישאר או להרחיק אותם; זה נותן להם לזרום בלי להיות שולל. היום, שנזהה בשקט את כל מה שמתעורר.
