אל תזדעזע מקול המילים; ראה את המקום המקורי
אנשים נזעזעים בקלות ממילים. כשמישהו משבח אותנו, המוח מרגיש מרוצה; כשמישהו מבקר אותנו, המוח נפגע. מילים עדינות מביאות שמחה, בעוד שמילים קשות מעוררות כעס וכאב.
אולם ההוראה אומרת שגם כל הקולות הם כמו חלל ריק. צליל מופיע ברגע שהוא נשמע, אבל כשאנחנו מנסים לתפוס אותו, הוא כבר נעלם. מילים נשמעות בבירור, אך אין להן חומר שנשאר; ברגע שהם עולים, הם מתפזרים בהתאם לתנאים.
בדיוק כשעננים עוברים בשמים, צלילים מופיעים לזמן קצר בחלל ריק ואז נעלמים. אבל אנחנו נאחזים במילים האלה וחוזרים עליהן במשך זמן רב בתודעה, ואומרים טוב, רע, נכון ולא נכון. למען האמת, המילים כבר נעלמו, אבל המוח שלנו תופס אותן שוב והופך אותן לפגיעה ולכעס.
לכן, מתרגל לא צריך לעקוב רק אחר תוכן המילים. עלינו לראות גם את האופי שלפיו המילים הללו עולות ונעלמות. אל לנו להיות מנופחים מדי משבחים או להתמוטט מדי מביקורת, ועלינו להיות מסוגלים להסתכל אל המקום המקורי מעבר לקול המילים.
ובכל זאת, זה לא אומר שאנחנו צריכים פשוט לסבול ולעבור על כל מילה. יש לתקן דיבור והתנהגות שגויים בתבונה, ובתפקידי אחריות יש לומר גם מילים הכרחיות. גם אז, עלינו להגיב בראש רגוע ובחוכמה צלולה במקום להיגרר על ידי רגש פצוע.
מילים באות ונעלמות כמו חלל ריק. להיאחז בהם במשך זמן רב ולצמוח לסבול מהם הוא הרגל במוחנו שלנו. לשמוע מילים בלי להיות לכוד על ידי מילים, ולשמוע קול בלי להימשך על ידי קול, זה תרגול.
היום, יהי רצון שנסתכל היטב כדי ששבחים וביקורת, מילים טובות ומילים קשות, לא ירעידו מאוד את המוח, ושנזכור את המקום המקורי והשקט שמעבר לקול המילים.
מילים הן כמו חלל ריק: הן מופיעות ברגע שהן נשמעות, ואז נעלמות במהרה. עם זאת, לעתים קרובות אנו מחזיקים מילים נעלמות בתודעה ומצמיחים מהן פגיעה וכעס. אל לנו להתנפח משבחים או להתמוטט תחת ביקורת, אלא לטפח תודעה שאינה מזועזעת במילים. היום, יהי רצון שנסתכל לתוך המוח השקט המקורי מבלי להימשך לקול.
