טבע הבודהה מתגלה באמצעות תרגול
כשאנשים מדברים על טבע בודהה, זה יכול להיות קל להבין אותו כאילו משהו כבר חבוי בתוכנו. אופן הדיבור הזה יכול לפעמים לתת כוח לתרגול. אנחנו צריכים אמונה שכל אחד יכול להתעורר, אחרת הדרך יכולה להרגיש בלתי אפשרית. אבל אם האמונה הזו מתקשה לתוך המחשבה, "יש לי חומר בלתי משתנה", היא מתרחקת מהמשמעות הבודהיסטית של חוסר עצמי ותלויה.
לב ההוראה של היום הוא לראות את ההבדל הזה בזהירות. אין לתפוס את טבע הבודהה כמו אטמאן או להתייחס אליו כאל משהו בבעלות. זה מובן טוב יותר כאפשרות של התעוררות שמתבהרת כאשר התרגול והתנאים נפגשים בצורה נכונה. דרך לימוד, התבוננות בנפש ושחרור ההיקשרות, מתעוררת חוכמה. הנקודה היקרה היא שחכמה זו יכולה להתעורר, לא שדבר מוגמר כבר מאוחסן בתוך הגוף.
תחשוב על תרגול מברשת. שבץ חי אינו חפץ מוסתר בתוך המברשת. נייר, דיו, נשימה, חוזק היד ותרגול חוזר ונשנה נפגשים, ואז מופיעה מכה ברורה אחת. לומר "כל אחד יכול לכתוב" לא אומר שהכתיבה שהושלמה כבר נמצאת בתוך המברשת. זה אומר שבאמצעות אימון נכון, כל אחד יכול להביא שבץ ברור.
התרגול זהה. התעוררות היא לא אוצר שאנו שולפים מבפנים. זה נתיב שמתגלה כשאנחנו מטפחים את התודעה, לומדים את הדהרמה וממשיכים במודעות מרגע לרגע. האמונה בטבע הבודהה אינה אפוא ביטחון עצמי עמום. זה הכוח לא לנטוש את התרגול שצריך לעשות היום.
יש שני דברים שצריך להיזהר מהם. אחד נשאר במחשבה, "כבר יש לי את זה", והשתחרר בתרגול בפועל. השני מחליט "אין לי כלום", ומאבד את הדרך. הוראת טבע הבודהה חורגת משני הקצוות. זה אומר לנו שכל אחד יכול לפתוח את נתיב ההתעוררות באמצעות מאמץ ותנאים.
טבע הבודהה אינו משהו שיש לנו כמו חפץ נסתר בתוכנו. האמינו שכל אחד יכול להתעורר, אבל הבינו שהאפשרות הזו מתגלה דרך תרגול ותנאים. היום, במקום לתפוס את זה במילים, התחל תרגול אחד שאתה באמת יכול לעשות.
