טבע הבודהה נראה בבירור בדרך האמצע
כאשר אנו מדברים על טבע בודהה במחקר בודהיסטי, הדבר הראשון שצריך להיזהר ממנו הוא לתפוס אותו כמשהו קבוע. אם נדמיין את טבע הבודהה כחומר נצחי נפרד, נוכל להתרחק מהמשמעות הבודהיסטית של חוסר עצמי ותלות. אולם אם נמחק את טבע הבודהה כאילו אין לו שום משמעות, גם כיוון ההתעוררות התומך בתרגול לא ברור.
זו הסיבה שנדרשת עין דרך האמצע. דרך האמצע היא לא רק בחירת נקודה באמצע הדרך בין שני הצדדים. זוהי חוכמה שאינה נשארת בקיום או אי-קיום, ואינה נסחפת בהתעוררות ונפסקת, טוב ורע. ככל שהמוח נאחז בקיצוניות אחת, כך קשה יותר לראות את הדברים כפי שהם, ודרך ההתעוררות מטושטשת יותר.
אנו יכולים להבין זאת על ידי התבוננות בתעלת מים לאחר גשם כבד. כאשר מים מונעים לצד אחד, הקרקע נחתכת. כאשר הצד השני חסום, מים עומדים נהיים בוציים. אבל כאשר הערוץ נפתח כראוי, המים מוצאים בשקט את הזרימה שלהם. המוח שלנו זהה. אם אנחנו נאחזים רק במחשבה "זה קיים", אנחנו מזדעזעים. אם אנו נאחזים רק במחשבה "זה לא קיים", נהיה חסומים.
טבע הבודהה אינו משהו שיש להחזיק בו על ידי אחיזתו במילים. זהו תרגול שיש לאשר ישירות על ידי ביצוע עקרון הדהרמה. שהדהרמה מראה את הדרך הנכונה כשאנחנו לא נאחזים, גם כשכל התופעות מתעוררות וחולפות דרך סיבות ותנאים. אז כשאנחנו מדברים על טבע בודהה, ביטחון וזהירות חייבים להיות נוכחים ביחד. אל לנו לאבד את הכוח לתרגל, ואל לנו לטעות בזה כעצמי קבוע.
היום המשימה שלנו היא לא לנצח דוקטרינה קשה. זה לעצור כאשר המוח רץ לעבר הקצוות של אהבת ולא אוהב, קיום ואי קיום, נכון ולא נכון. כשאנחנו עוצרים, אנחנו יכולים לראות את המוח נוטה לצד אחד. ברגע שבו אנו מבחינים במוח הזה וחוזרים לדרך האמצע, תרגול בודהה בטבע אינו עוד ביטוי רחוק. זה מתחיל בחיים של היום.
טבע הבודהה אינו משהו קבוע לתפיסה, והוא לא משהו שצריך למחוק כאין. כשאיננו נשארים בקצוות של קיום ואי קיום, חוכמת דרך האמצע מאירה את הנפש. היום, תרגל לשים לב למוח מוטה לצד אחד וחוזר לדרך האמצע.
