Buddha Nature Is Observed Without Clinging
לימוד על טבע הבודהה יכול לתת למתרגלים כוח רב. אם לא נסמוך על כך שדרך ההתעוררות פתוחה לכולם, הלימוד יכול בקלות להתעייף ולהטות לקראת ויתור. אבל כאשר האמון הזה מתקשה לתוך המחשבה, "יש כבר משהו בלתי משתנה בתוכי", הוא מסתכן בהשארת המשמעות הבודהיסטית של חוסר עצמי ותלוי.
הנקודה החשובה בהוראה של היום היא לא לתפוס את טבע הבודהה כמו דבר שנשמר בפנים. טבע הבודהה אינו חומר המאוחסן בגוף, וזה לא משהו שאנו יכולים לטעון לבעלותנו באמצעות מילים. מה שאנו מתעוררים אליו אינו אובייקט פנימי, אלא עקרון הדהרמה. בזרימת כל מה שעולה ועובר בהתאם לתנאים, אנו מחפשים את הדרך הנכונה שמתבהרת כאשר איננו נאחזים.
לכן נחוצה חכמת דרך האמצע. אם אנחנו נאחזים רק במחשבה "זה קיים", אנחנו תופסים את טבע הבודהה כמו אטמן. אם נאחזים רק במחשבה "זה לא קיים", נאבד את כיוון התרגול. דרך האמצע אינה פשרה נוחה בין השניים. החוכמה היא שמאפשרת לנו לראות דברים בצדק מבלי להיות קשורים לאף אחד מהקצוות.
Think of shaping pottery. קערה מוגמרת אינה מוסתרת בתוך גוש חימר כמו חפץ. חימר, מים, מגע הידיים, איזון ההגה, חום האש וההמתנה הסבלנית חייבים להיפגש בצדק כדי שתופיע קערה. זה לא אומר שאין אפשרות בכלל. כאשר קיימים התנאים הנכונים וידיים זהירות, מתגלה חימר בצורת קערה.
התרגול זהה. לבטוח בטבע הבודהה זה לא להתמקם במחשבה "כבר יש לי את זה". זה גם לא להחליט "אין כלום", ולנטוש את הדרך. זה לסמוך על עקרון הדהרמה, לא להיצמד למסקנה באף אחד מהקצוות, ולמעשה להתבונן במוח היום.
תורות קשות עלולות להפוך למסוכנות כאשר אנו מגדירים אותן מהר מדי במילים. ככל שזה נכון יותר, כך עלינו לבחון אותם בענווה. שימו לב למה אתם מנסים להחזיק, מה אתם דוחים על ידי הכחשתו, ולאיזו מסקנה המוח נוטה. From that noticing, practice begins again.
טבע הבודהה אינו משהו שצריך לתפוס כמו חפץ שנשמר בתוכו. זה גם לא משהו שצריך לפטור אותו כחסר משמעות. כאשר אנו סומכים על העיקרון של הדהרמה וקובעים מסקנות בשני הקצוות, התרגול מתחיל שוב במוחו של היום.
