תודעה פנויה אינה יודעת גבולות

פינוי התודעה אינו אומר שאין לנו מחשבות או לנטוש את האחריות שעלינו למלא. זה גם לא אומר לדכא מחשבות ורגשות כדי שלא יתעוררו. זה אומר לראות את החמדנות, הפחד, הספק והעקשנות ממלאים את המוח בדיוק כפי שהם, מבלי להחזיק אותם כאילו הם כל מי שאנחנו.

כאשר חדר קטן עמוס בחפצים, קשה אפילו לפתוח את הדלת או להסתובב פנימה. כאשר מה שצריך מתערבב יחד עם עומסים שעברו את השימוש בהם, קשה להחליט מה לעשות קודם. הנפש זהה. אם אנחנו ממשיכים לצבור מילים מהעבר, דאגות ממה שעדיין לא הגיע ומחשבות על השוואה, יהיה קשה לראות בבירור מה עומד לפנינו עכשיו.

שטח פתוח לא חסר כי הוא ריק. מכיוון שהוא פתוח, הוא יכול לקבל עננים, רוח ואור שמש מבלי להיות חסום על ידי אף אחד מהם. כך גם תודעה צלולה. כשאיננו עומדים על כך שמחשבה אחת לבדה היא נכונה, יש מקום לשמוע אדם אחר ומרחב לבחור בפעולה חכמה יותר לפני שייסחפו ברגש.

הטבע האמיתי שלנו אינו אובייקט המובא מבחוץ ומוקם בתודעה. חמדנות, כעס ואשליה רק ​​מטשטשות זאת לזמן מה. כאשר אנו מאירים ומשחררים אותם, החוכמה והחמלה הופכות באופן טבעי לגלויות. במקום להכריח את עצמנו להפוך למישהו מיוחד, התרגול מסיר, בזה אחר זה, את מה שמטשטש את הבהירות שכבר קיימת.

זה לא אומר להתייחס לכל רצון או תוכנית כרע מטבעו. נדרשים מחשבה ותכנון כדי לטפל בחיים, לקיים את ההבטחות שלנו ולהציב מטרות ראויות. עם זאת, עלינו לשאול האם הם העסיקו את כל התודעה ומנעו מאיתנו לראות אפשרויות אחרות. אנו זקוקים לחוכמה לטפל בזהירות למה שצריך ולשחרר את מה שכבר חלף או ששוכב מעבר לשליטתנו.

כשהתודעה נראית סבוכה, אל תנסה לפתור הכל בבת אחת. עצרו לשלוש נשימות איטיות והתבוננו במחשבה האחת שתופסת הכי הרבה מקום. שאל אם זה עובדה, פחד או היקשרות, ולאחר מכן בחר את הפעולה האחת שיש לנקוט כעת. יתכן והשאר יונחו בשטח הפתוח לזמן מה.

המרחב הפתוח של הנפש אינו חלל ניהיליסטי; זה חופש. מהמרחב הזה נוכל לראות בצורה רחבה יותר, להקשיב בחום רב יותר ולפעול בצורה מדויקת יותר. תודעה פנויה אינה יודעת גבולות. מתוך תודעה שאינה מופרעת מכל דבר אחד, החוכמה והחמלה המולדות שלנו יכולות ללבוש צורה בחיי היומיום.