עלינו להרפות גם מהמוח וגם מהאובייקטים
הסונגה גוויבום מלמד שישויות רגילות נמשכות אחר גבולות המציאות, מתרגלים מנסים לאחוז רק בתודעה, והדהרמה האמיתית נמצאת בהרפיה הן מן התודעה והן מן האובייקטים.
אנו מיטלטלים ממצבים חיצוניים, וגם כאשר אנו אומרים שאנו לומדים את התודעה, אנו עלולים לאחוז בחוזקה במחשבות וברגשות שעולים. אך אם אנו נמשכים אחר אובייקטים, או אם אנו אוחזים בתודעה, עדיין איננו חופשיים.
לתת לדברים להיות אין פירושו להפקיר אותם ברשלנות. פירושו להיות מודעים גם למציאות וגם לתודעה, בלי להיות כבולים אליהם, ולראות את המקום המקורי.
גם היום, אל תאחזו בעניינים החיצוניים או ברעש התודעה; למדו חופש עמוק יותר דרך התרגול של הרפיה משניהם.
אנחנו מזועזעים ממצבים חיצוניים, ואפילו כשאומרים שאנחנו לומדים את התודעה, אנחנו עלולים גם להיאחז בחוזקה במחשבות וברגשות שעולים. אבל אם אנחנו נמשכים על ידי חפצים, או אם אנחנו תופסים את המוח, אנחנו עדיין לא חופשיים. לתת לדברים להיות לא אומר להשאיר אותם ללא השגחה רשלנית. זה אומר להיות מודע גם למציאות וגם למוח, בלי להיות קשור אליהם, ולראות את המקום המקורי.
