אל תאבד את חייך תוך כדי רדיפה אחר הרצון.
קשה לאדם לחיות במלואו אפילו מאה שנים, אבל הנפש חיה כאילו היא נושאת אלף שנים של דאגות. דברים שצריך לעשות היום, דברים שעדיין לא נפתרו ודברים שאני לא יודע מה יקרה בעתיד ממשיכים למשוך את דעתי. גם כשמסתיימת דאגה אחת, מתעוררת עוד אחת, וכשרצון אחד מסופק, אנחנו מחפשים אחר.
כמו במשל הדהרמה סוטרה, המוח הרודף אחרי הרצון דומה לאדם הקוטף פרחים. פרחים יפים וריחניים. אז אני רוצה להגיע, לקבל את זה, ולאסוף עוד. אבל אם אתה נתפס לקטיף פרחים, קל לאבד את הדעת איפה אתה עומד, כמה זמן עבר ולאן החיים הולכים.
הבעיה היא לא הרצון עצמו, אלא איבוד המודעות על ידי מעקב אחר הרצון. אותו דבר לגבי חרדה. אתה לא יכול לחיות בלי חרדה לחלוטין. תמיד יש עבודה לעשות, ומערכות יחסים ואחריות לפתור. הדבר החשוב הוא להכיר בכך שיש לך דאגות ולא לתת להן להשתלט על כל המוח שלך.
תרגול לא נמצא רק במקומות טובים. אתה יכול ללמוד ממקומות שבהם מתעוררות רצונות, ואתה יכול לראות את אופי הלב שלך גם ממקומות שבהם עולות דאגות. לימוד הוא להבין מתי מתעוררת תשוקה, "יש לי שוב תשוקה", וכאשר מתעוררות דאגות, להסתכל אחורה ולחשוב, "המוח שלי רץ קדימה".
החיים קצרים וזה לא אומר שאתה צריך לפחד. במקום זאת, זה אומר להתעשת. זה אומר שאתה צריך לרדוף אחרי הרצונות שלך כאילו אתה קוטף פרחים, ואל תאבד את החיים של היום על ידי צבירת דאגות כאילו תחיה אלף שנים. להיות מודע למוח הזה עכשיו, לעשות בשלווה את מה שצריך לעשות, אבל לא לתת את כל המוח שלך לרצונות ולדאגות זה חיים מתעוררים.
החיים קצרים כמו טל הבוקר, אבל ליבנו חי כאילו הוא נושא אלף שנים של דאגות. התשוקה מושכת אותנו פנימה כמו פרח, אבל אם נהיה מודעים ללב הזה, נוכל ללמוד לחיות חיים ערים גם בין רצונות ודאגות.
