טבע הבודהה מתגלה באמצעות תרגול ישיר
במחקר בודהיסטי, אנו פוגשים לעתים קרובות הסברים רבים על טבע הבודהה. אנו שומעים שטבע הבודהה ברור, עמוק ומחובר לתחום הבודהה. אלו תורות יקרות ערך. אבל לא משנה כמה המילים מצוינות, עצם שמיעתן לא אומר שאנחנו מכירים מיד את התחום הזה.
אנו יכולים להבין זאת על ידי מחשבה על פעמון מקדש. מישהו יכול להסביר שצליל הפעמון ברור ועמוק. הם עשויים לתאר את הצורה, החומר והעיקרון של התהודה שלו בפירוט. אבל בסופו של דבר, אנחנו יודעים את צליל הפעמון רק על ידי צלצול ושמיעתו ישירות. טבע הבודהה זהה. ההסבר מראה את הדרך, אבל התרגול מאפשר לנו ללכת בדרך זו בעצמנו.
זו הסיבה שהמורים אומרים לנו שוב ושוב להחזיק בהוואדו ולתרגל. טבע בודהה אינו מושג לתפוס עם הראש. זהו מקום ההתעוררות המופיע כאשר ההתקשרות והאפליה מתמקמים בהדרגה. קשה להביע את המקום הזה במוח רגיל, והוא נקרא גם ממלכת אלה שהתעוררו במלואם. זה לא אומר שאנחנו צריכים להרחיק את זה. זה אומר שאנחנו צריכים להתחיל להתאמן ממש כאן.
בפועל, אפילו ריגוש שקט קטן מאוד עשוי להתעורר. זו לא ההתרגשות חסרת המנוחה של העולם. זהו רגע שבו התודעה הופכת לזמן קצר צלולה ועמוקה, ושמחה שקשה להסביר במילים עוברת. אין צורך להיאחז בחוויה ההיא ולהתפאר בה, ואין צורך להתאכזב אם היא לא מופיעה. אנחנו פשוט סומכים על הכיוון וממשיכים להתאמן.
קשה להסביר את טבע הבודהה במילים, וגם להסביר את התחום המתעורר קשה. בדיוק בגלל זה יש צורך בתרגול. העבודה של היום היא לא לדמיין התעוררות גדולה. זה להניח בשקט מחשבה אחת שאנחנו מחזיקים עכשיו ולחזור להוואדו. כאשר הרצון לאשר מצטבר ישירות, טבע הבודהה אינו עוד ביטוי רחוק. זה הופך לתרגול חי.
טבע הבודהה אינו משהו שאנו מבינים רק באמצעות מילים טובות. ההסבר מצביע על השביל, אבל עלינו לצעוד בנתיב הזה ישירות דרך הוואדו ולתרגל. המקום המתעורר שקשה לבטא במילים מתבהר לאט לאט במחקר של הארת המוח הזה בשקט עכשיו.
