ייסורים משתחררים כשנראים בבירור
כאשר לומדים ייסורים, אנו מתחילים לעתים קרובות במחשבה שיש להעלים אותם. אבל אם רק נדחק אותם או מסרבים להסתכל, קשה להבין מה המוח עושה. ראשית עלינו לראות בבירור מה עלה.
חמדנות צובעת את מה שאנו רואים בדחף להחזיק יותר. כעס גורם לאנשים ולמצבים להיראות קשים. אשליה מחזיקה מחשבות מוכרות כאילו היו עובדות. באותם רגעים, אנו פועלים בקלות לפי הצבע שמוסיף המוח ולא העולם כפי שהוא.
דמיינו לעצמכם מסתכלים החוצה דרך שלוש שכבות של זכוכית צבעונית. עם צבע שונה בכל גיליון, אותה תצוגה נראית שונה לחלוטין. האשמת הנוף לא מסירה את הצבעים. עלינו לשים לב איזה סדין מכסה את הראייה שלנו ולהניח אותם בצד אחד אחד.
התרגול זהה. אנחנו לא מסתירים את העובדה שהתעורר כעס. אנו רואים ביושר את התשוקה המושכת את המוח, ואפילו מסתכלים שוב על המחשבה שאנו צודקים. מודעות אינה מצדיקה סבל; הוא יוצר מקום לא להיסחף אליו.
הרגל ישן עלול שלא להיעלם לאחר שנראה פעם אחת. כאשר אותו מצב מתעורר שוב, אנו מבחינים בו שוב ומשהים לפני שהוא הופך לדיבור או לפעולה. מצוות וחיים בריאים מגינים על הפסקה זו, בעוד החוכמה מאירה את מה שצריך להשתחרר.
אל לנו להשתמש באמרה שייסורים הם חוכמה כתירוץ ללכת אחרי היסורים כפי שהוא. כאשר אנו רואים נכון את הטבע והתנועה שלה, החוכמה נפתחת מבלי להיתפס בה. מה שחשוב הוא לא לשנוא ייסורים, אלא לראות אותו בבהירות ולשחרר אותו.
תרגול, אם כן, אינו רק המתנה להתעוררות בעתיד הרחוק. זה הנחת שכבה אחת בדיוק במקום שבו מתעוררים חמדנות, כעס ואשליה. ככל שהצבעים המכסים את המוח הולכים וגדלים, אנו יכולים לראות אנשים ומצבים קרובים יותר כפי שהם.
ייסורים אינם רחוקים; הם מתעוררים במוח הזה בדיוק כאשר אנו נמשכים על ידי חמדנות, כעס ואשליה. במקום רק להימנע מהם, שימו לב לרגע שבו הם קמים והניחו כל שכבה לפני שהיא הופכת לדיבור או לפעולה.
