נבט אינו עדיין הפרי
סוטרת הנירוונה הגדולה מלמדת שכאשר אדם שומע תורה זו, בא להאמין בטבע־הבודהה, ומעורר את התודעה הפונה להתעוררות העליונה ביותר, ניתן לכנות אותו בודהיסטווה. גם לפני שהכול הושג, תודעה שקבעה בבירור את כיוונה ופסעה אל הדרך הזו — יקרה היא.
אך הסבר הספר אינו נעצר כאן. אם ראיית טבע־הבודהה וידיעתו עדיין נותרות ברמת המושג, קוראים לכך בודהיסטווה עולמי. הבנת תורה והאמונה בה אינן אותו שלב כמו טיפוח בה לאורך חיים שלמים עד שטבע־הבודהה נראה בבירור.
חִשְבו על זרע בודד המונח בתלם. ברגע שהוא בוקע את האדמה ושולח נבט קטן כלפי מעלה, כיוון החיים כבר הופיע. אך הופעת נבט אינה אומרת שהפרי נוצר. יש להוביל את תעלת המים נכון, לאפשר לאור השמש להגיע אליו, ולטפח יום־יום את המקום שבו השורשים נאחזים.
בודהיצ'יטה, התודעה הפונה להתעוררות, דומה לכך. השאיפה להתעוררות היא הזרע, וכללי המוסר הטהורים הם התלם השומר על התודעה מלזרום למקום השגוי. השלווה מרגיעה תודעה מתנודדת כך שהשורשים יוכלו להעמיק, והחוכמה מבהירה מהי צמיחה אמיתית ומהי רק תוספת של תאווה.
כשמטפחים כך את כללי המוסר, השלווה והחוכמה, תורה שהייתה ידועה פעם רק במילים מתחילה להפוך לשינוי במעשה ובתודעה. הספר מסביר שבאמצעות התרגול הזה משיגים שחרור, רואים את טבע־הבודהה, ולבסוף מגיעים אל המקום שבו טבע־הבודהה נראה בבירור. המורה הסון סונגצ'ול מכנה מקום זה מושבו של הבודהיסטווה רב־הכוח שהגשים את הנירוונה הגדולה.
לכן אל לנו לחשוב שאנחנו שלמים רק באמירה: "אני מאמין בטבע־הבודהה", או "עוררתי תודעה הפונה להתעוררות". מנגד, גם אל לנו לזלזל בתודעה שעוררנו לראשונה רק משום שאנו עדיין מתרגלים. נבט אינו הפרי, אך הוא התחלה חיה הנעה לעבר הפרי.
מה שחשוב אינו רכישת שם לעצמנו, אלא כיצד נטפח היום את התודעה הזו. תנו לכללי המוסר לתקן את מעשיכם, לשלווה להשקיט את תודעתכם, ולחוכמה לבחון היאחזות ומחשבה מבחינה. כשמטפחים צעד אחר צעד, מטפלים בה כבזרע בודד, תורה שהייתה ידועה כרעיון בלבד הופכת בהדרגה לדרך המאושרת בחיים.
שמיעת תורת טבע־הבודהה ועוררות התודעה הפונה להתעוררות היא התחלה יקרה בדרך הבודהיסטווה. אך כשם שהופעת נבט אינה אומרת שהפרי נוצר, עוררות התודעה בלבד אינה משלימה את התרגול. שמרו על כיוונכם בכללי מוסר, השקיטו את תודעתכם בשלווה, ובחנו בבירור בחוכמה.
