ניתן לשלוט ברגשות
אנשים נוהגים לומר: 'זה פשוט האופי שלי', או: 'איך אפשר להשתנות בגיל הזה?' נכון שהרגלים ונטיות שהשתרשו לאורך זמן רב אינם משתנים בקלות. אך אין פירוש הדבר שעלינו לקבל כל רגש המתעורר כעת כגזירת גורל שאין לה מנוס.
הרגש אינו מהותי כולה. הוא תופעה אחת המופיעה כרגע בתודעה. כעס, פגיעה, פחד ושנאה עשויים לעלות. כשם שמזג האוויר משתנה, כך משתנים גם תנאי התודעה: כשהתנאים מתקיימים, עולה רגש, וכשהתנאים משתנים, הוא שוכך.
הנקודה החשובה כאן אינה להכחיש את הרגש או לדכא אותו. אין פירושה גם לפעול מיד לפי מה שהרגש מכתיב. מודעות פירושה להכיר, כפי שהוא, בכך שרגש זה עלה — ולהתבונן בו.
לעומת זאת, אם נאמין מיד שהרגש הוא אנחנו עצמנו, הוא יגרור אותנו אחריו. כשחושבים 'אני הכעס', קל לטעות ולחשוב שמילות הכעס הן המילים שעלינו לומר. אך כשרואים: 'כרגע עולה בתודעתי כעס', נפתח מרחב קטן בין הרגש לפעולה. במרחב הזה מתחילה התרגול.
תחושת כעס אינה מחייבת להוציא אותו אל הפועל. אפשר תחילה להבחין שהכעס עלה ולהתבונן בו לרגע. גם כשעוצמת הרגש עדיין נוכחת, נפתח מרחב לבחור אם לשפוך את העוצמה הזו לדיבור ולמעשה, או לא.
בבודהיזם, מודעות אינה תצפית קרה ברגש. היא ראייה בחוכמה של המקום שבו עלה הסבל, והפניית האנרגיה הזו לכיוון החמלה, כדי שלא תפגע בנו או באחרים. התרגול הוא לבחור את המילה והמעשה הבאים בחוכמה, בלי להיסחף אחרי הרגש.
רגשות דומים לעננים. כשם שעננים נוצרים בשמיים ומתפזרים, כך רגשות עולים וחולפים לפי התנאים. שמיים מעוננים אינם הופכים כולם לענן. באותו אופן, כעס העולה בתודעה אינו הופך אותי לכעס עצמו.
כשאוחזים ברגש, הוא הופך להיאחזות; כשעוקבים אחריו כמות שהוא, הוא הופך בקלות לקארמה. אך כשמזהים אותו ומתבוננים בו, אותו רגש עצמו הופך לחומר לתרגול. אין דבר אם המודעות הגיעה קצת באיחור. אם המילים כבר נאמרו, אפשר להרהר בכך, ולטפח את ההרגל להבחין מעט מוקדם יותר בפעם הבאה.
האופי נושא בתוכו עקבות של הרגל ממושך, ואילו הרגש הוא תנועה של הרגע. הבחנה חוזרת ונשנית בתנועות הרגעיות הללו משנה בהדרגה את הרגלי התגובה שלנו. וככל שהרגלים אלה משתנים, גם האופי, מערכות היחסים וכיוון החיים עשויים להשתנות מעט־מעט.
לפיכך, התרגול אינו הפיכה לאדם שאינו חש רגשות כלל. הוא הפיכה למי שיודע שרגש עלה, אינו נסחף אחריו, ויכול לבחור את המעשה הבא מתוך חמלה וחוכמה. זו אינה מחיקת הרגש, אלא הפיכה לאדונו.
הרגש אינו מהותי כולה, אלא תופעה אחת העולה כרגע בתודעה. כשרואים לא 'אני הכעס' אלא 'כרגע עולה בתודעתי כעס', נפתח מרחב קטן בין הרגש לפעולה. לבחור מתוך המרחב הזה את המעשה הבא, מתוך חמלה וחוכמה — זהו התרגול.
