עקרון התרגול הנלמד מקציר הסתיו

השמיים גבוהים וצלולים, והרוח הפכה קרירה. היבולים בשדות ובשדות האורז הם קציר הסתיו — פרי הזרעים שנזרעו באביב ועמדו בשמש, בגשם וברוח של הקיץ. פרי הסתיו אינו מופיע פתאום בסתיו; הוא תוצאה של הזרע, אור השמש, הגשם והרוח, האדמה וטיפוחו של האיכר, הפועלים יחד.

בבודהיזם, הזרע נתפס כסיבה (因, in), אור השמש, הגשם, הרוח והאדמה כתנאים (緣, yeon), והפרי הנוצר כאשר הסיבה והתנאים נפגשים — כתוצאה (果, gwa). המילים, המחשבות והמעשים שאני עוסק בהם היום הופכים גם הם לזרעים. מחשבות, מילים ומעשים טובים הופכים לזרעי קארמה מיטיבה, ואילו מילים ומעשים המונעים מתאוות בצע, כעס ואשליה הופכים לזרעי סבל. הקארמה אינה גורל קבוע — היא הזרע שאתם נוטעים ממש עכשיו.

התרגול אינו חוסר מעש; הוא טיפוח שדה התודעה, שמירה על ערנות כדי לשים לב אילו זרעים אתם נוטעים ממש עכשיו. כשם שאתם עוקרים עשבים שוטים, משקים, ומאפשרים לאור השמש לחדור, כך גם אם ישיבת מדיטציה אחת או שתיים או שאיפה כנה אינן מניבות תוצאה מיידית, עליכם להמשיך בהתמדה בתרגול עד שהסיבות והתנאים יבשילו.

נדרו של המורה עצמו להעביר את הדהרמה, לאחר שנשתל, פגש אינספור אנשים ותנאים וצמח לכדי הקציר של היום. לשאת את הקציר הלאה אין משמעו לנוח בגאווה על הפרי, אלא לשתול מחדש את הזרע החדש בתוך אותו הפרי עבור הדור הבא. חלוקת פרי טוב והשארת זרעים טובים — כך ממשיכים התנאים, הנדר והעברת הדהרמה.