כשהנפש דוממת, גם גלי הסבל שוככים
ב-Dhammapada, ישנה לימוד שכאשר המוח מתיישב בשקט והופך לאגם צלול, הוא כבר לא נסחף בזרימת הסמסרה. מילים אלו מראות את לב התרגול בפשטות רבה.
אנחנו חיים על ידי נשימה פנימה ונשימה החוצה. במקביל, גם מחשבות עולות ונעלמות ללא הפסק. כאשר אנו מתבוננים היטב בכל רגע, אנו יכולים לראות את הזרימה המתמשכת של התעוררות והיעלמות.
לידה ומוות הם לא רק אירועים גדולים רחוקים. ברגע שמופיעה ונעלמת מחשבה, וברגע שהנשימה נכנסת ויוצאת, נוכל ללמוד גם את עקרון ההתעוררות וההיעלמות.
ככל שיש יותר אשליות ומחשבות, כך גלי התודעה נעשים גסים יותר. אבל כאשר אנו מבחינים בנשימה ומתבוננים בשקט במחשבות עולות ונעלמות, המוח מתיישב ומתנקה לאט לאט.
היום, במקום לחפש הסבר מסובך, שימו לב לנשימה אחת בזהירות. מאמץ קטן ליישב את הנפש בשקט הוא תחילתה של הדרך המובילה מהסבל.
כשהמוח מתיישב בשקט, הוא הופך להיות כמו אגם צלול. הנשימה נכנסת ויוצאת, וגם מחשבות עולות ונעלמות. כאשר אנו מבחינים היטב באותם רגעים, אנו יכולים ללמוד את זרימת ההתעוררות וההיעלמות. במקום להיגרר באשליה, התבוננות בשקט בנשימה ובמחשבות וליישב את הנפש היא דרך חשובה לתרגול.
