מילים מצביעות על הדרך, אבל התעוררות חייבת להיראות ישירות
זה בוקר מלא באור שמש. אנחנו רואים את השמש בעיניים, מרגישים את חמימותה ויודעים שהשמש עלתה.
אבל למי שלא יכול לראות את השמש ישירות, אדם אחר צריך להסביר שהיא עלתה. אנו יכולים לומר שהשמש בהירה, חמה ומאירה את העולם. אבל לא משנה כמה בזהירות נסביר את זה, זה לא אותו דבר כמו לראות את השמש בעצמו.
תורתו של הבודהה היא כזו. סוטרות ושיחות דהרמה הן אמצעים יקרי ערך שמראים לנו את הדרך ועוזרים לנו להתקדם אל האמת. אבל המילים והכתיבה עצמן אינן מתעוררות. מילים הן כמו אצבע המצביעה על האמת, וההתעוררות היא כמו הירח שהאצבע מפנה אליו.
במסורת, אנשים גם אומרים שלמרות שהבודהא נשא אינספור שיחות דהרמה, בסופו של דבר הוא לא דיבר אפילו מילה אחת. זה לא אומר שלא היו תורות. זה אומר שלא ניתן לתפוס את מקומה של האמת במלואה במילים. דיבור דהרמה מצביע במילים לעבר מה שלא ניתן לדבר, ודרך המילים הללו עלינו לראות סוף סוף את המקום מעבר למילים.
הטעם של האוכל זהה. כמה שמישהו מסביר, "זה מתוק, ריחני ורך", אנחנו לא יכולים לדעת את הטעם במלואו אלא אם כן נאכל אותו בעצמנו. באותו אופן, הדהרמה לא צריכה לעצור בשמיעה ובהבנה. עלינו לזרוח אותו ישירות לתוך המוח והחיים שלנו ולחוות אותו שם.
לכן, לימוד אינו מסתיים בידיעת מילים רבות. אנו עשויים לקרוא סוטרות ולהקשיב לשיחות הדהרמה, אך אל לנו להישאר רק עם המילים. עלינו לראות את המשמעות מעבר להסבר ולעבור מידע לחוויה ישירה.
היום, מי יתן ונקשיב למילים טובות מבלי לעצור במילים בלבד, להביט ישירות אל מקום התודעה שהן מצביעות עליו, ולעבור מהידיעה לראייה.
הכרת השמש רק באמצעות הסבר שונה מלראות אותה ישירות. אפשר לתאר את הטעם של האוכל, אבל אנחנו יודעים אותו רק על ידי אכילה. תורתו של הבודהה לא צריכה להישאר רק במילים ובכתב; אנחנו צריכים לראות את האמת שעליה מצביעות המילים האלה במוחנו ובחיינו. היום, שלא נעצור בשמיעה ובידיעה, אלא נסתכל ישירות ונחווה בעצמנו.
