כשאנחנו משחררים את ההשוואה, אנחנו רואים את האושר כבר כאן
כולנו רוצים לחיות באושר. אז אנחנו מנסים לעשות יותר טוב, ואנחנו עובדים כדי ליצור חיים טובים. אבל לפעמים, לא בגלל שלא ניסינו, אלא בגלל המוח שמשווה אותנו לאחרים, אנחנו מאבדים את האושר שלנו.
במבט בשקט, יש חלקים טובים ויציבים גם בחיים כפי שהם עכשיו. אבל כשאנחנו מסתכלים על מישהו שיש לו יותר מאיתנו, מישהו שנראה מסוגל יותר, או מישהו שנראה שהוא חי טוב יותר, המוח מרגיש בקלות תחושת חוסר.
המוח המשווה מונע מאיתנו לראות מה כבר כאן. הבריאות שלנו, מערכות היחסים, ההזדמנות של היום הזה ושלווה קטנה לא נעלמו. אולם בעוד אנו מתבוננים במה ששייך לאחרים, אנו מתגעגעים למקום שלנו.
תרגול הוא לא להסיר את ההבדלים הגדולים והקטנים שמחוץ לנו. ההתבוננות במוח היא שמסתכלת על ההבדלים האלה. כאשר מתעוררת השוואה, אם נשים לב, "גם עכשיו, אני בסדר", המוח יכול לחזור למקומו.
היום, במקום להקטין את עצמנו על ידי השוואה עם אחרים, אולי נבחן את הכרת התודה והאושר שכבר ניתנו בחיינו.
אחת הסיבות העיקריות שאנו מאבדים את האושר היא המוח שמשווה את עצמנו לאחרים. אפילו עכשיו, יש דברים בחיינו שלנו שהם טובים ויציבים. היום, במקום לקנא בחייו של מישהו אחר, אולי נתבונן בהכרת התודה שניתנה לנו כבר עכשיו.
