כאשר אנו מבינים את הריקנות, עלייתו ונפילתו של המוח הופכים לקלים יותר
המוח מתרגש לפני אירועים משמחים ומתמוטט לפני כואבים. אנחנו תופסים את העליות והירידות האלה בתור "אני", אבל כשאנחנו מסתכלים מקרוב, מחשבות ורגשות הם זרימה שמתעוררת דרך תנאים ואז נעלמת שוב.
להגיד שהם ריקים לא אומר שאין כלום. זה גם לא אומר שאין שמחה או כאב. זה אומר רק שהם לא נשארים לנצח כדברים קבועים ומהותיים. זה כמו גל העולה בבירור, אך לא נפרד מהים.
תרגול אינו להיפטר בכוח ממוח כואב. זה לשים לב ל"סוג כזה של תודעה עלה", ולצפות איך המוח הזה משתנה ונעלם. כאשר אנו יכולים לראות בצורה זו, איננו צריכים להיות כבולים יתר על המידה בשמחה, ואין אנו צריכים להתמוטט לחלוטין לפני הכאב.
מה שחשוב בהוראה זו הוא לא להכריח את המוח להיראות טוב יותר או לנסות לשנות את הכל בבת אחת. ראשית, שימו לב היכן המוח נתפס כרגע, ומאותו מקום בדיוק בחרו צעד אחד בכיוון זקוף יותר. התרגול אינו אירוע מיוחד רחוק; הוא מופיע בביטויים, במילים, בשיפוטים ובטיפול של היום.
המוח עולה ויורד בין שמחה לכאב. כשאיננו תופסים, אפילו גלי הנפש הופכים קלים יותר. מי יתן והוראה זו תהפוך גם היום לבחירה קטנה בחיי היומיום ותאיר את הנפש.
