מודעות שלא מנסה לתפוס
ההוראה של היום מתחילה במשפט שאפילו אם נחפש את השכל, לא ניתן להשיגו. זה גם מתחבר למילותיה של סוטרת היהלום לפיהם אי אפשר להשיג את המוח שעבר, את המוח הנוכחי ולא ניתן להשיג את המוח העתידי. המוח אינו חפץ שניתן להחזיק ביד ולאחסן אותו.
כשהמוח לא נוח, אנחנו מנסים להיפטר מהמוח הזה; כשמוח טוב מופיע, אנו מנסים להחזיק בו זמן רב. אולם תנועות הנפש עולות ונעלמות בהתאם לתנאים. מחשבות, רגשות ודמיונות נודדים מופיעים לזמן מה ואז מתפזרים שוב. ככל שאנו מנסים לתפוס אותם כחומרים קבועים, כך המחשבות המכבידות מתגברות.
אז אנחנו צריכים גם להסתכל היטב על ההוראה להרפות. אם נתפוס את המחשבה שעלינו לשחרר כמשימה אחת נוספת, גם זה יכול להפוך להיקשרות שגורמת למוח להתאמץ. ההוראה של היום אומרת לנו להסתכל בקלילות לא רק על המוח שתופס, אלא גם על המוח שנאבק להרפות.
תרגול הוא לא לעשות כלום בחוסר אונים. היא מתבוננת בקפידה בתודעה שמתעוררת כעת ומבחינה שהוא מופיע ונעלם. כשאנחנו יודעים שמוח שמח, מוח לא נוח ומחשבות על עבר ועתיד הם כולם פונקציות חולפות, אנחנו כבר לא מוסיפים התקשרות מיותרת עליהם.
היום, אל תנסו לפתור את המוח על ידי אחיזה בו, ואל תיצמדו אפילו למחשבה שעליכם לשחרר את המוח. כאילו פותחים את היד ורואים את האור, שימו לב בשקט למה שמתעורר עכשיו בדיוק כפי שהוא. בתוך המודעות הזו, מחשבות מכבידות מאבדות באופן טבעי את כוחן.
המוח אינו אובייקט שניתן לתפוס ולהשיג. מחשבות ורגשות עולות ונעלמים בהתאם לתנאים, אז אל תתפסו אפילו את המוח שמנסה לתפוס אותם או לאלץ אותם להרפות. כאשר אתה מבחין במה שמתעורר כעת בדיוק כפי שהוא, מחשבות מכבידות הופכות באופן טבעי לקלות יותר.
