אנחנו רואים את 'אהבתי' ו'לא אוהבים' בדיוק כפי שהם
הנפש מולידה חיבה, והיא גם גורמת לחוסר חיבה. תנועות אלו מופיעות ונעלמות בהתאם לתנאים, ממש כמו תופעות טבע. כשהאביב מגיע, אנחנו מכירים אותו כאביב; כשהקיץ מגיע, אנחנו מכירים את זה כקיץ. באותו אופן, אנו לומדים קודם כל להבחין במזג האוויר של הנפש בדיוק כפי שהוא.
הבעיה העמוקה יותר היא לעתים קרובות לא לאהוב או לא לאהוב את עצמו, אלא המוח השני שאחריו. כאשר מופיעה תחושה נעימה ואנחנו אומרים, "אני חייב את זה", היא הופכת להיקשרות. כאשר מופיעה תחושה לא נעימה ואנחנו אומרים, "זה חייב להיעלם", זה הופך לסלידה. כאשר התודעה יוצרת תגובה נוספת על התגובה הראשונה, הסבל הולך ומעמיק.
תרגול, אם כן, אינו מלאכת מחיקת הרגש. כאשר אהבה מופיעה, דעו שהאהבה הופיעה. כשמופיע לא אוהב, דעו שהופיע לא אהבתם. אבל אל תישארו שם ויוצרים עצמי מקובע, אחר קבוע וסיפור גדול יותר. מה שמתעורר דרך תנאים אפשר גם לאפשר לעבור דרך תנאים.
מדיטציית נשימה פועלת באותו אופן. כשהנשימה נכנסת, דע שהיא נכנסת. כשהיא יוצאת, דע שהיא יוצאת. אנחנו לא מוסיפים "טוב" או "רע", "עשיתי טוב" או "נכשלתי". אנחנו פשוט מכירים את התופעה שמתרחשת עכשיו. ניתן לראות מחשבות ורגשות בנפש באותו אופן.
התרגול של היום אינו מכריח את המוח לציית. זה ללמוד להכיר את המוח בצורה ברורה. התבונן היטב בכל מצב, ואל תיצור התקשרות מיותרת או סלידה מעליו. כאשר אנו שמים לב לחבב וללא חיבה כשהם חולפים, המוח חוזר לאט לאט לזרימה הטבעית שלו.
לאהוב ולא לאהוב הן תנועות טבעיות המתעוררות דרך תנאים. הסבל גדל כשאנו מוסיפים היקשרות וסלידה מעליהם. תרגול הוא לשים לב למוח כפי שהוא ולתת לו לעבור בשקט בהתאם לתנאים.
