גם לאחר ראיית הטבע שלנו, הרגלים מתמוססים לאט.
חוסר מוח הוא לא מצב קהה ללא מוח בכלל. זה המקום שבו המוח המקורי מתגלה כפי שהוא, משוחרר מכוח המחשבה וההזיה המבחנה שדבקים בנו ומטלטלים אותנו. זה המקום הברור לפני שמתעוררות מחשבות על טוב ורע, רווח והפסד.
אם ראינו לגמרי את המקום הזה, נוכל לומר שלא נותרו מדרגות נפרדות לטפס. אילו ראינו בבירור את הטבע שלנו, מה עוד היינו נאבקים להשיג? זו הסיבה שSeon מדבר על לראות בבת אחת ולסיים בבת אחת.
אבל הבנת זה במילים שונה מעצם היעלמות מחשבות שווא בחיים. גם אם נחזיר מחשבה אחת אחורה ונראה את הטבע שלנו, הרגלים ארוכי שנים וקרמה יכולים לעלות שוב דרך הגוף, הדיבור והיחסים. מה שצריך אם כן הוא לא להכחיש את ההתעוררות, אלא להבשיל את מה שנראה בחיי היומיום.
דלת יכולה להיפתח פעם אחת. אבל האבק בתוך החדר לא נעלם כולו בן לילה. אם אנחנו יודעים שהדלת נפתחה, אנחנו מכניסים עכשיו את האור פנימה, רואים את האבק שנאסף וסוחפים אותו בשקט. תרגול אינו העבודה של לכפות משהו לא ידוע לצורתו. זהו האישור היומיומי שהמוח שכבר נראה אינו מתערפל.
אז אין צורך להיות חסר סבלנות כשמדברים על אי-שכל. אם אנו רואים שנשארות מחשבות מתעתעות, עצם הראייה היא מקום התרגול. כאשר ההיקשרות עולה, אנו רואים היקשרות. כאשר האפליה עולה, אנו רואים אפליה, וחוזרים לאור הצלול של הטבע המקורי. לא להעמיד פנים שהוא שלם, אלא להמיס בכנות את ההרגלים הנותרים, זו הגישה של תרגול.
No-mind אינו קהות ללא מחשבות, אלא המקום של תודעה מקורית שאינה נגררת על ידי אפליה ואשליה. גם אם ראינו את הטבע שלנו, כשישארו הרגלים ישנים, יש ללטש אותם שוב בחיים. בכנות לראות את המוח שעולה וחוזר היום למקום הצלול זה תרגול.
