לראות בבירור את מה שכבר כאן

זה בוקר טוב, אך עכשיו הוא גם בוקר קר. בחילופי העונות עליך לשמור על חום הגוף עוד כשאתה לא מרגיש קור. לפני שעולה המחשבה על קור, ייתכן שכבר פגשת את הרוח הצוננת, ואתה עלול להצטנן בלי לדעת. המחשבה "אני עדיין בסדר" אינה יכולה לגלות לך הכול על מצבך כעת.

גם הלימוד נבחן שוב במקום שבו אתה כבר עומד. כשאתה לוקח מחשבה שעלתה בזמן הלימוד ושואל עליה שוב ושוב, אתה מגיע לכך: לראות את הדברים כפי שהם היא דרך ההתעוררות. התרגול אינו יצירה של מה שאינו. הוא ראייה נכונה והכרה של מה שכבר כאן, כפי שהוא.

הטבע האמיתי אינו דבר שמישהו יוצר. הוא אינו נולד מחדש בזכות התרגול. הוא כאן כפי שהיה מלכתחילה, ולכן במקום לנסות להשיג משהו אחר, עליך להכיר את הטבע הזה ישירות.

כשאבק מצטבר על מראה, היא אינה יכולה להשתקף כראוי. כך גם כשהטבע האמיתי מכוסה בבערות, במחשבות מוטעות, במחשבה מבחינה ובאחיזה, אתה אינך מכיר אותו. כשם שקשה לדעת את צלילותה של מראה כשמביטים באחת הקבורה באבק, כך אינך יכול לראות את טבעך כראוי כל עוד הוא מוסתר בהזיה.

לכן התרגול אינו טמון בהוספה אחר הוספה או ביצירת דבר חדש. הוא טמון בהכרה של מה שכבר כאן, כפי שהוא. הוספת אחיזה מיותרת אינה עוזרת. עליך להתבונן במה שנמצא כאן עכשיו, ובמה שמכסה אותו עד שאינך רואה.

כשאתה רואה פרח, אתה יודע שזה פרח. כשאתה שומע צליל, אתה יודע שזה צליל. כשעולה מחשבה, אתה יודע שמחשבה עולה. ובכל זאת התודעה אינה שוהה בשום מקום. השהייה כאן אינה עצירה בהכרת המושא; היא היותך כבול לתודעה שאוהבת ואוחזת, או שאינה אוהבת ודוחה. לא רק התקשרות ואחיזה, גם תודעה של דחייה נעשית שהייה.

אין זה אומר שאינך עושה דבר. זה אומר להכיר את הדברים כפי שהם, מבלי לקבע בהם את התודעה. זהו תרגול של אי-מחשבה ושל אי-שהייה. אתה יודע שמחשבה עולה מבלי להיקשר אליה, ובכל דבר שאתה רואה או שומע, אינך תופס אותו והופך אותו לשלך.

התעוררות אינה יצירה והשגה של מה שאינו; היא ראייה ישירה, ללא מכשול, של מה שכאן מלכתחילה. לדעת ולראות את מה שכאן כפי שהוא קשור גם לתרגול הוויפאסנה. כאן ראיית הטבע (גיונסונג, gyeonseong) הולכת צעד נוסף, ומובילה לעבור אפילו את מי שמכיר. אתה מביט בנושא הזה עצמו, ב"אני מכיר", ופונה אל המקום שבו נותרה רק הכרה.

גם אם אינך יכול להגיע מיד למצב הזה, התרגול לעכשיו ברור. השקע את מאמצך בהכרת הדברים כפי שהם ובראייתם הישירה. כשהתודעה מגיבה למושא, אל תלך אחריה אל אחיזה או דחייה; המשך בתרגול של פשוט לראות. מעבר לכך, לעבור אפילו את מי שמכיר מוביל למצב של ראיית הטבע.

התעוררות היא פקיחת עיניים אל מה שקיים מלכתחילה, לא יצירה או רכישה חדשה של מה שלא היה. כשאתה רואה את המשמעות הזאת בבירור ובוטח בה עמוקות, אתה יכול לשחרר את התודעה שמנסה לכפות משהו להיווצר. כשאתה מניח לדברים כך, הטבע האמיתי חושף מעצמו את שלמותו.