תרגול אי-התודעה וההתעוררות העליונה
התבונן בתודעה הטהורה מראשית, זו שמעבר לחיבה ולסלידה.
במהלך החיים אתה פוגש ללא הפסק עצמים חיצוניים, ובתגובה עולות בך חיבה וסלידה. כשאתה רואה אבן חן יפה או אוצר יקר, עולה הרצון להחזיק בהם; כשאתה מריח מושק ריחני, אתה חש הנאה. וכך גם כשאתה פוגש דבר מטונף או ריח רע, עולים אי-נחת ודחייה.
כך התודעה מגיבה ללא הפסק ברגע ששש חוּשי הקליטה פוגשים את שש מושאיהם, ומתוך התגובה הזאת עולים חמדנות וכעס, אחיזה ומחשבה מבחינה ומפצלת. פעולת התודעה הזאת קושרת יצורים חיים לייסורים ולסבל.
אם כך, כיצד על המתרגל לפגוש את המושאים הללו, וכיצד אפשר לתרגל אי-תודעה?
ראשית, עליך להבין שהכרה בחיבה ובסלידה שונה מהיאחזות בהן.
לדעת שהיפה יפה, לחוש שהריחני ריחני, ולהרגיש שריח רע אינו נעים, זו פעולה טבעית של החושים. אבל כשאתה רואה דבר יפה ומרגיש שחייבים להחזיק בו, או פוגש דבר שאינך אוהב ומרגיש שחייבים לדחות אותו בכל מחיר, נולדים חמדנות וכעס.
לכן תרגול אי-התודעה אינו מצוי בהסרת התחושה או בעצירה כפויה של המחשבה. הוא מצוי בהכרה של המושאים כפי שהם, מבלי להיגרר אחריהם.
כשאתה פוגש דבר שאתה אוהב, בדוק אם עולה חמדנות. כשאתה פוגש דבר שאינך אוהב, התבונן אם עולות דחייה וכעס. אל תדכא את המצבים הללו ואל תנסה להיפטר מהם; התבונן בהם כבתופעות בנות-חלוף, שעולות ודועכות לפי תנאים.
זהו תרגול של לא לקחת ולא לזנוח (בולצ'י בולסה, bulchwi bulsa, 不取不捨).
אולם תרגול ההכרה הזה אינו מעיד מיד על אי-תודעה עליונה. להבחין בעליית החמדנות והכעס ולשחרר אותם הוא חלק מהדרך; אי-תודעה עליונה היא מצב שבו הבערות היסודית, שורש כל הייסורים, כבתה לחלוטין.
אי-מחשבה ואי-תודעה, כפי שהן נאמרות בבודהיזם ה-Seon הקוריאני, אינן סתם מצב נטול מחשבות. הן משמעות של חופש ממחשבות מוטעות ומאחיזה, כך שחוכמת הטבע האמיתי הטהור מראשית מתגלה.
בפרט, ההתעוררות העליונה שמודגשת בתורת ההתעוררות הפתאומית והתרגול הפתאומי של סונים סונגצ'ול (Seongcheol Sunim) אינה הפוגה זמנית מהייסורים, אלא התעוררות עליונה שבה נקטעה לחלוטין אפילו הבערות היסודית.
תודעה עם מחשבה היא תחומם של יצורים חיים; אי-תודעה עליונה היא תחומו של הבודהה.
אולם אם נותרה אפילו המחשבה על השגת מצב האי-תודעה, עדיין קיים מי שמשיג ודבר שיש להשיג. אי-תודעה אמיתית אינה שוהה אפילו במחשבה על אי-תודעה.
כשהמחשבה המבחינה שמפרידה בין מי שקולט לבין מה שנקלט נקטעת, כל המחשבות המוטעות כבות, והחוכמה הטהורה מראשית מתגלה במלואה, זוהי אי-תודעה עליונה והתעוררות עליונה.
בסופו של דבר, התרגול אינו נטישת העולם או חסימת החושים. הוא חיים בתוך העולם, ראייה, שמיעה והרגשה, תוך מימוש חופש שבו התודעה אינה כבולה לשום מושא.
זה לא לחמוד כשאתה רואה דבר יפה, לא לכעוס כשאתה פוגש דבר שאינך אוהב, ובעודך מבחין בבירור בין טוב לרע, לא לשהות באחיזה של לקיחה וזניחה.
כשאתה פוגש מושא נעים, התודעה אינה שוהה; כשאתה פוגש מושא לא נעים, התודעה אינה כבולה. בתוך היעדר לקיחה והיעדר זניחה מתגלה חוכמת התודעה הטהורה מראשית.
זהו כיוון תרגול האי-תודעה שיש לשאת אל חיי היום-יום, והדרך שפונה אל אי-תודעה עליונה והתעוררות עליונה.
היום, כשאתה פוגש דבר שאתה אוהב, בדוק אם הרצון להחזיק בו מתווסף לתחושת החיבה. כשאתה פוגש דבר שאינך אוהב, התבונן אם הרצון לדחות אותו מתווסף לתחושה הלא נעימה.
אל תדכא את התודעה העולה ואל תנסה להסיר אותה בכוח. הכר בכך שזו תופעה שעולה ודועכת לפי תנאים, ותרגל לא לאחוז ולא לדחות.
גם אם התודעה שקטה לרגע, אל תחשוב שהגעת לאי-תודעה עליונה. המשך לתרגל מבלי לשהות אפילו ברצון להשיג אי-תודעה.
להרגיש שהיפה יפה ושהמגעיל לא נעים היא פעולה טבעית של החושים. התרגול אינו הסרת התחושה הזאת, אלא הכרה בחמדנות ובכעס העולים ממנה, מבלי להיגרר אל האחיזה.
אל תדכא לא את התודעה שרוצה לאחוז בטוב ולא את זו שרוצה לדחות את מה שאינך אוהב; התבונן בשתיהן כבתופעות שעולות ודועכות לפי תנאים. זהו תרגול של לא לקחת ולא לזנוח.
ההכרה הזאת היא חלק מהדרך. אי-תודעה עליונה והתעוררות עליונה הן המצב שבו הבערות היסודית נעלמה לחלוטין, אפילו המחשבה המבחינה שמפרידה בין מי שמשיג לבין מה שיש להשיג נקטעה, והחוכמה הטהורה מראשית מתגלה במלואה. ראה, שמע והרגש בחיי היום-יום מבלי להיות כבול לשום מושא, והמשך בדרך שאינה שוהה אפילו במחשבה על השגת אי-תודעה.
- אל ריח ערב היד נעה ראשונה. מריח רע הגוף נסוג ראשון.
- לדעת מה אתה אוהב ומה לא היא תחושה טבעית. התבונן אם נוספת עליה תודעה שאוחזת או דוחה.
- אינך חוסם את החושים. רק מרפה את היד הקפוצה ואת הכתפיים הקשות.
- תן גם לגאווה על כך שהשתתקת לחלוף. רגע של שקט אינו אי-תודעה עליונה.
- לפרח ולקומפוסט אותו מגע. ההכרה היומיומית היא דרך אל התעוררות עליונה, שבה נעלמה אפילו הבערות היסודית.